וַיֹּ֗אמֶר הַגִּ֤שָׁה לִּי֙ וְאֹֽכְלָה֙ מִצֵּ֣יד בְּנִ֔י לְמַ֥עַן תְּבָֽרֶכְךָ֖ נַפְשִׁ֑י וַיַּגֶּשׁ־לוֹ֙ וַיֹּאכַ֔ל וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּֽשְׁתְּ׃

יצחק מבקש שיגישו לו לאכול מציד בנו כדי שנפשו תברכהו, יעקב מגיש לו והוא אוכל, ואף מביא לו יין והוא שותה. אבן עזרא מאריך בדקדוק לשוני על צורת המילים בפסוק. חזקוני מסביר שהבאת היין נועדה כדי שהיין יערבב מעט את דעתו של יצחק, ולא ידקדק אם הוא עשו אם לא. אונקלוס מתרגם כפשוטו את האכילה והשתייה. הפסוק מתאר את השלב שבו יצחק אוכל את המטעמים ושותה את היין, וכך מתקיים התנאי שהציב בתחילה - שיאכל לפני שיברך. לפי חזקוני, אף שתיית היין תורמת להצלחת התוכנית, בכך שהיא מטשטשת מעט את חושיו של יצחק. עתה, לאחר האכילה והשתייה, מתקרב הרגע של מתן הברכה בפועל.