וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו יִצְחָ֣ק אָבִ֑יו גְּשָׁה־נָּ֥א וּשְׁקָה־לִּ֖י בְּנִֽי׃

יצחק אביו מבקש מיעקב לגשת אליו ולנשק לו. הפסוק קצר ומתאר את בקשת יצחק לנשיקה מבנו, לפני מתן הברכה. אונקלוס מתרגם כפשוטו: ואמר לו יצחק אביו קרב נא ונשק לי בני. על פי הפשט, בקשת הנשיקה היא ביטוי של חיבה אבהית, וגם הזדמנות נוספת ליצחק לחוש את בנו מקרוב - את ריחו ואת מגעו - לפני שיברך אותו. הריח של בגדי עשו, שיעקב לובש, ימלא תפקיד חשוב בפסוק הבא, שבו יריח יצחק את ריח הבגדים ויברך את בנו. כך משמשת בקשת הנשיקה כגשר בין האכילה לבין הברכה, ומקרבת את יצחק אל יעקב באופן שיאפשר את הרחת הבגדים ואת השתכנעותו הסופית בזהות הבן.