יצחק אומר לעשו שהוא כבר הזדקן ואינו יודע את יום מותו. רש״י מביא את דברי רבי יהושע בן קרחה שאם אדם מגיע לגיל שבו נפטרו הוריו, ראוי לו לדאוג חמש שנים לפני כן וחמש אחריו, ומסביר שיצחק היה בן מאה עשרים ושלוש, וחשש שמא הוא מתקרב לגיל שבו נפטרה אמו שרה, שמתה בת מאה עשרים ושבע. אבן עזרא מבאר שהמילה ״נא״ בביטוי ״הנה נא זקנתי״ פירושה ״עתה״. אונקלוס מתרגם כפשוטו: הנה עתה זקנתי, איני יודע את יום מותי. הפסוק מבטא את תחושת הזמן הקצוב של יצחק, ומהווה את הנימוק שבגללו הוא ממהר לברך את בנו לפני שילך לעולמו.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור
לא ידעתי יום מותי ואם אמות תפסיד הכל ממון ושררה שהרי מכרת לו בכורתך ולפיכך אני רוצה להקדים לתת לך הכל מחיים ולא יוכל יעקב להוציא מידך כלום שהרי מתנת בריא קיימת.