התחילו ללמודותכהין. בַּעֲשָׁנָן שֶׁל אֵלּוּ. דָּ"אַ כְּשֶׁנֶּעֱקַד עַ"גַּ הַמִּזְבֵּחַ וְהָיָה אָבִיו רוֹצֶה לְשָׁחֳטוֹ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וְרָאוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְהָיוּ בוֹכִים, וְיָרְדוּ דִמְעוֹתֵיהֶם וְנָפְלוּ עַל עֵינָיו, לְפִיכָךְ כָּהוּ עֵינָיו. דָּ"אַ כְּדֵי שֶׁיִּטֹּל יַעֲקֹב אֶת הַבְּרָכוֹת:
וַהֲוָה כַּד סִיב יִצְחָק וְכָהֲיָּא עֵינוֹהִי מִלְּמֶחֱזֵי וּקְרָא יַת עֵשָׂו בְּרֵהּ רַבָּה וַאֲמַר לֵהּ בְּרִי וַאֲמַר לֵהּ הָא אָנָא
ותכהין עיניו - מן הזקנה, כמו שמצינו בספר שמואל: ועיניו החלו כהות.
וַתִּכְהֶינָה עֵינָיו. כְּמוֹ שֶׁקָּרָה לְעֵלִי שֶׁלֹּא מִיחָה בְּבָנָיו, כְּאָמְרוֹ "וְלֹא כִהָה בָּם" (שמואל א ג:יג), וְנֶאֱמַר בּוֹ "וְעֵינָיו קָמָה וְלֹא יָכוֹל לִרְאוֹת" (שמואל א ד:טו). וְלֹא קָרָה זֶה לְאַבְרָהָם וְיַעֲקֹב שֶׁהָיוּ יוֹתֵר זְקֵנִים מִמַּה שֶּׁהָיָה יִצְחָק אָז וּמִמַּה שֶּׁהָיָה עֵלִי. בְּאַבְרָהָם כְּתִיב "וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה" (בראשית כה:א), וּבְיַעֲקֹב עִם כָּל צָרוֹתָיו וְדִמְעוֹת עֵינָיו כְּתִיב "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף" (בראשית מח:ח), אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה רוֹאֶה בְּכֹבֶד כְּאָמְרוֹ "וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן" (בראשית מח:י), בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא הִכִּיר הַתְּמוּנָה הַפְּרָטִית.
ותכהין עיניו ולא עיני רבקה משום שהאשה נבראת מן העצם ונשי עשו מן העצם ואין עצם מזיק עצם אבל יכולין להזיק אדם היינו יצחק שתחלתו מן האדמה. ד״א עיניו ולא עיני רבקה לפי שהיתה למודה בבית אביה בעשן עבודת כוכבים.
וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת. לֹא הִזְכִּיר לְשׁוֹן ״בָּא בַּיָּמִים״, לְפִי שֶׁלְּשׁוֹן ״בָּא בַּיָּמִים״ מַשְׁמָע שֶׁאוֹר שִׂכְלוֹ הָיָה הוֹלֵךְ וְגוֹבֵר, כְּדֶרֶךְ זִקְנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁאוֹר שִׂכְלָם מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ בְּיוֹתֵר לְעֵת זִקְנָתָם, וּכְאִלּוּ הֵם בָּאִים מִן הַלֵּילוֹת אֶל תּוֹךְ הַיָּמִים, כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה פָּרָשַׁת חַיֵּי שָׂרָה בַּפָּסוּק ״וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים״ (בראשית כד, א). עַל כֵּן אָמַר כָּאן אֵצֶל יִצְחָק, שֶׁאֲפִלּוּ לְעֵת זִקְנָתוֹ תִּכְהֶיןָ עֵין שִׂכְלוֹ מֵרְאוֹת בְּתַחְבּוּלוֹת עֵשָׂו, שֶׁהֲרֵי טָעָה בּוֹ וְהָיָה סָבוּר שֶׁהוּא צַדִּיק, כִּי לֹא הִרְגִּישׁ בְּרַמָּאוּתוֹ. עַל כֵּן לֹא נֶאֱמַר ״בָּא בַּיָּמִים״, כִּי אַדְּרַבָּה הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לִרְאוֹת בְּמַרְאוֹת הָאֱמֶת בְּעִנְיְנֵי הַנְהָגַת עֵשָׂו בְּנוֹ.
וְאוּלַי שֶׁעַל זֶה פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, ״וַתִּכְהֶיןָ בַּעֲשָׁנָן שֶׁל אֵלּוּ״, וְכִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ שֶׁיִּצְחָק רָאָה אוֹתָן מַקְטִירִים לַעֲבוֹדָה זָרָה וְלֹא מִחָה בָּם? כִּי אַבְרָהָם הָיָה מְדַקְדֵּק שֶׁלֹּא לְהַכְנִיס עֲבוֹדָה זָרָה, וּבְוַדַּאי הָיָה יִצְחָק נִזְהָר בַּעֲבוֹדָה זָרָה כָּמוֹהוּ. אֶלָּא וַדַּאי שֶׁהָיָה יִצְחָק סָבוּר שֶׁהֵם מַקְטִירִים לַשָּׁמַיִם. עַל כֵּן אָמַר מִיָּד אַחַר ״וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה״ (בראשית כו:לה), ״וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו״ (בראשית כז:א), שֶׁלֹּא הָיָה רוּחָם נוֹחָה מִמַּעֲשֵׂיהֶם, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ שֶׁהֵם מַקְטִירוֹת לַשָּׁמַיִם, מִכָּל מָקוֹם לֹא הָיָה רוּחָם נוֹחָה מִמַּעֲשֵׂיהֶם, כִּי חֲשָׁדוּם שֶׁמָּא הֵם מְפַגְּלִים הַקָּרְבָּן עַל יְדֵי אֵיזוֹ מַחֲשָׁבָה זָרָה. וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״מֹרַת רוּחַ״, קָאֵי עַל רוּחַ שֶׁל יִצְחָק וְרִבְקָה, אוֹ קָאֵי עַל הַמַּקְטִירוֹת, כִּי אוּלַי בְּרוּחָם בְּקִרְבָּם הֵם מַמְרִים, וּמִי יוֹדֵעַ מַה שֶּׁבְּלִבָּם. עַל כֵּן אָמַר ״וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת״, כִּי עֵינֵי שִׂכְלוֹ לֹא רָאוּ בְּתַחְבּוּלָתָם וּבְתַחְבּוּלוֹת עֵשָׂו בְּנוֹ. זֶהוּ שֶׁאָמַר ״בַּעֲשָׁנָן שֶׁל אֵלּוּ״, רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁהָיָה טוֹעֶה בְּשִׂכְלוֹ בַּעֲשָׁנָן שֶׁל אֵלּוּ.
וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ יֵשׁ לְתָרֵץ, מַה שֶּׁאָמַר ״מֵרְאֹת״, שֶׁנִּרְאֶה מְיֻתָּר, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁלְּכָךְ גָּרַם לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֵּהוּת עֵינַיִם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְאֶה כַּלּוֹתָיו מְקַטְּרוֹת לַעֲבוֹדָה זָרָה וְלֹא יִצְטַעֵר עַל זֶה. זֶהוּ שֶׁאָמְרוּ ״בַּעֲשָׁנָן שֶׁל אֵלּוּ״, בַּעֲבוּר עֲשָׁנָן שֶׁלֹּא יִרְאֶה בָּזֶה וְיִצְטַעֵר. וּמַה שֶּׁפֵּרַשׁ רַשִׁ״י דָּבָר אַחֵר, כְּדֵי שֶׁיִּטֹּל יַעֲקֹב הַבְּרָכוֹת, לְפִי זֶה קָאֵי ״מֵרְאֹת״ אַשֶׁלְּמַטָּה, וְרָצָה לוֹמַר שֶׁלְּכָךְ כָּהוּ עֵינָיו, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְאֶה מִי עֵשָׂו וּמִי יַעֲקֹב, וּבְסִבָּה זוֹ יִטֹּל יַעֲקֹב הַבְּרָכוֹת. לְכָךְ נֶאֱמַר ״מֵרְאֹת״, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְאֶה וְיַכִּיר אֶת בָּנָיו בִּטְבִיעַת עַיִן.
וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק. טַעַם הוֹדָעָה זוֹ, כִּי זוֹ סִבָּה שֶׁיִּטּוֹל יַעֲקֹב אֶת הַבְּרָכוֹת כְּשֶׁלֹּא יַכִּירֵהוּ. וְאָמַר לְשׁוֹן צַעַר, שֶׁהֻצְרַךְ לִטּוֹל יַעֲקֹב הַבְּרָכוֹת עַל יְדֵי סִבָּה זוֹ וְלֹא בִּידִיעַת יִצְחָק, כִּי מִזֶּה סֻבְּבוּ כַּמָּה סִבּוֹת לִבְנֵי עַמֵּנוּ.
אֶת עֵשָׂו. וְלֹא אָמַר ״אֶל עֵשָׂו״, כִּי לֹא הָיָה רוֹאֵהוּ לוֹמַר שֶׁקְּרָאָהוּ, אֶלָּא קָרָא אֶת שְׁמוֹ.
בְּנוֹ הַגָּדוֹל. נְתִינַת טַעַם לָמָּה לֹא קָרָא לְיַעֲקֹב, כִּי זֶה הַבְּכוֹר, וְאוּלַי שֶׁלֹּא יָדַע מֵהַמֶּכֶר. וְטַעַם יִצְחָק שֶׁהָיָה חָפֵץ לְבָרֵךְ עֵשָׂו הָרָשָׁע, כִּי חָשַׁב שֶׁבְּאֶמְצָעוּת הַבְּרָכוֹת יִתְהַפֵּךְ לְמִדַּת הַטּוֹב וְיֵיטִיב דְּרָכָיו, כִּי הַצַּדִּיקִים יִכְאֲבוּ בַּעֲשׂוֹת בְּנֵיהֶם רֶשַׁע, וְהָיָה מִשְׁתַּדֵּל עִמּוֹ לְהֵיטִיב, וְאֶפְשָׁר שֶׁהָיָה מוֹעִיל. וְתִמְצָא שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פ:א) כִּי נֶעֱנַשׁ יַעֲקֹב שֶׁמָּנַע דִּינָה מֵעֵשָׂו, שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁהָיְתָה מַחְזִירַתּוֹ לַמּוּטָב, הֲרֵי שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַחְזוֹר לַמּוּטָב.