בְּרֵאשִׁית כ״ו · י״ג

האיש גדל, והלך הלוך וגדל עד כי גדל מאוד. רש״י מביא ש״כי גדל מאוד״ עד שהיו אומרים זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך, כלומר עושרו של יצחק עלה בערכו על ממון המלך. אבן עזרא מעיר בקצרה ש״וגדל״ הוא פועל עבר. הכתוב מתאר את התעצמותו והתעשרותו ההולכת וגוברת של יצחק, שגדל בהתמדה עד שהגיע לגדולה יתרה. עלייתו זו היא שתעורר בהמשך את קנאת הפלשתים בו, ותוביל לחיכוכים על הבארות ולבסוף לבקשת אבימלך שילך מעליהם.