וַיִּזְרַ֤ע יִצְחָק֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיִּמְצָ֛א בַּשָּׁנָ֥ה הַהִ֖וא מֵאָ֣ה שְׁעָרִ֑ים וַֽיְבָרְכֵ֖הוּ יְהֹוָֽה׃

בארץ ההוא. אַעַ"פִּ שֶׁאֵינוֹ חֲשׁוּבָה כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַצְמָהּ, כְּאֶרֶץ שִׁבְעָה גוֹיִם (בראשית רבה):

בשנה ההיא. אַעַ"פִּ שֶׁאֵינָהּ כְּתִקְנָהּ, שֶׁהָיְתָה שְׁנַת רְעָבוֹן (בראשית רבה):

בארץ ההיא בשנה ההיא. שְׁנֵיהֶם לָמָּה? לוֹמַר, שֶׁהָאָרֶץ קָשָׁה וְהַשָּׁנָה קָשָׁה:

מאה שערים. שֶׁאֲמָדוּהָ כַּמָּה רְאוּיָה לַעֲשׂוֹת, וְעָשְׂתָה עַל אַחַת שֶׁאֲמָדוּהָ מֵאָה. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ אֹמֶד זֶה לְמַעַשְׂרוֹת הָיָה:

וּזְרַע יִצְחָק בְּאַרְעָא הַהִיא וְאַשְׁכַּח בְּשַׁתָּא הַהִיא עַל חַד מְאָה בִדְשַׁעֲרוֹהִי וּבָרְכֵהּ יְיָ

מאה שערים. בדברי קדמונינו ז"ל שיעור, כי מצא מאה משיעור הזרע, והוא מגזרת כי "כמו שער בנפשו" (משלי כג ז):

בארץ ההוא - אף על פי שהארץ קשה היא.

בשנה ההיא - אף על פי שהיא שנת בצורת ורעבון.

מאה שערים - שדה ששיערוהו שיוציא כור א' הוציאה מאה כורין.

וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִיא. כְּמוֹ שֶׁאָמַר לוֹ הָאֵל יִתְבָּרַךְ גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת:

מֵאָה שְׁעָרִים. כְּמוֹ שֶׁיִּעֵד בְּאָמְרוֹ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ וַאֲבָרְכֶךָ:

וַיְבָרְכֵהוּ ה'. בְּמָמוֹן, שֶׁמָּכַר תְּבוּאָתוֹ בְּדָמִים יְקָרִים. וּלְפִי מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אוֹמֶד זֶה לְמַעַשְׂרוֹת הָיָה (בראשית רבה סד:ו), הִנֵּה קָבַע לוֹ בְּרָכָה בִּשְׁבִילָם, כְּאָמְרוֹ "הָבִיאוּ אֶת הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי" (מלאכי ג:י).

מאה שערים פרש״‎י רבותינו אמרו אומד זה למעשרות היה, פי׳‎ שעשתה על אחד שאמדוה אלף.

מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרְכֵהוּ. פֵּרוּשׁ, לֶהֱיוֹת דְּדָבָר הַנִּמְדָּד אֵין הַבְּרָכָה מְצוּיָה בּוֹ (בבא מציעא מב.), וְכָאן אָמַר שֶׁהֲגַם שֶׁנִּמְדַּד וְנוֹדַע שִׁעוּר מֵאָה שְׁעָרִים, אַף עַל פִּי כֵן וַיְבָרְכֵהוּ ה׳. עוֹד יִרְצֶה שֶׁלֹּא נִכְנַס בּוֹ עַיִן הָרַע מֵהַפְלָגַת הָרֶוַח, כִּי יְצַו ה׳ אִתּוֹ אֶת הַבְּרָכָה.