בְּרֵאשִׁית כ״ד · ס״ד

ותרא את יצחק. רָאֲתָה אוֹתוֹ הָדוּר וְתוֹהָא מִפָּנָיו (בראשית רבה):

ותפל. הִשְׁמִיטָה עַצְמָהּ לָאָרֶץ, כְּתַרְגּוּמוֹ וְאִתְרְכִינַת, הִטְּתָה עַצְמָהּ לָאָרֶץ וְלֹא הִגִּיעָה עַד הַקַּרְקַע, כְּמוֹ הַטִּי נָא כַדֵּךְ, אַרְכִינִי, וַיֵּט שָׁמַיִם (תהילים י"ח), וְאַרְכִּין, לְשׁוֹן מֻטֶּה לָאָרֶץ, וְדוֹמֶה לוֹ כִּי יִפֹּל לֹא יוּטָל (תהילים ל"ז), כְּלוֹמַר אִם יִטֶּה לָאָרֶץ לֹא יַגִּיעַ עַד הַקַּרְקַע:

וּזְקָפַת רִבְקָה יָת עֵינָהָא וַחֲזַת יָת יִצְחָק וְאִתְרְכִינַת מֵעַל גַּמְלָא

וטעם ותפול מעל הגמל. ברצונה כמו "ויפול על פניו" (במדבר טז ד), והפסוק הבא מאוחר הוא מוקדם, כי ותאמר אל העבד וכבר אמרה אל העבד:

וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית כ"ד:ס"ד), רָאֲתָה אוֹתוֹ הָדוּר וְנִתְבַּיְּשָׁה מִמֶּנּוּ. וְרַבִּי אַבְרָהָם פֵּרֵשׁ כִּי הַפָּסוּק הָאַחֲרוֹן מֻקְדָּם, כִּי "וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד" - וּכְבָר אָמְרָה אֶל הָעֶבֶד, וְרַבִּים בַּתּוֹרָה כֵּן עַל דַּעְתּוֹ. וּבֶאֱמֶת שֶׁיִּמָּצְאוּ מֵהֶם, אֲבָל בְּכָאן אֵינֶנּוּ נָכוֹן שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְעָרֵב שְׁתֵּי הַמִּקְרָאוֹת, וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק, וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי, וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס. וּלְדַעְתִּי בִּרְאוֹת רִבְקָה אִישׁ הוֹלֵךְ לִקְרָאתָהּ בַּשָּׂדֶה, שֶׁיָּרַט הַדֶּרֶךְ וְהָלַךְ בַּשָּׂדֶה לְעֻמָּתָם, יָדְעָה כִּי הוּא בָּא לִרְאוֹתָם וְלִקְרֹא לְשָׁלוֹם אוֹ לְהַכְנִיסָם אֶל בֵּיתוֹ לָלוּן, עָשְׂתָה כְּדֶרֶךְ מוּסַר הַנָּשִׁים לַעֲמֹד בְּהֶצְנֵעַ:

וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית כ"ד:ס"ד) הִשְׁמִיטָה עַצְמָהּ לָאָרֶץ, כְּתַרְגּוּמוֹ וְאִתְרְכִינַת, כְּמוֹ "הַטִּי נָא כַדֵּךְ" (בראשית כ"ד:י"ד) - אַרְכִינִי, "וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד" (תהלים יח י) - וְאַרְכִּין, וְדוֹמֶה לוֹ "כִּי יִפֹּל לֹא יוּטָל" (שם לז כד), אִם יִטֶּה לָאָרֶץ לֹא יַגִּיעַ לַקַּרְקַע. וְאֵין דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית כ"ד:ס"ד) שֶׁהִשְׁמִיטָה עַצְמָהּ מִן הַגָּמָל לָאָרֶץ, שֶׁאִם כֵּן הִנֵּה הִיא נוֹפֶלֶת מֵעַל הַגָּמָל מַמָּשׁ, לֹא מֻטָּה מֵעָלָיו, וְכֵן כָּל לְשׁוֹן "הַרְכָּנָה" הַטָּיָה לְצַד אֶחָד בִּלְבַד. אֲבָל כַּוָּנָתוֹ כִּי מֵעַל הַגָּמָל אֲשֶׁר הִיא רוֹכֶבֶת עָלָיו הִטַּת עַצְמָהּ לְצַד אֶחָד, לְהָסֵב פָּנֶיהָ מִמֶּנּוּ. וְכָמוֹהוּ לְדַעְתִּי "וַיִּרְאֶה נַעֲמָן רָץ אַחֲרָיו וַיִּפֹּל מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה לִקְרָאתוֹ וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם" (מלכים ב ה כא), שֶׁאֵין עִנְיָנוֹ רַק שֶׁהִשְׁפִּיל עַצְמוֹ בַּמֶּרְכָּבָה לִקְרַאת הָרָץ אֲשֶׁר הָיָה בָּאָרֶץ לִשְׁאֹל לוֹ בְּשָׁלוֹם. וְכֵן אָמַר (שם כו) "כַּאֲשֶׁר הָפַךְ אִישׁ מֵעַל מֶרְכַּבְתּוֹ לִקְרָאתֶךָ". אוֹ יִהְיֶה אֵצֶל אוּנְקְלוֹס "מֵעַל הַגָּמָל" כְּמוֹ "עַל הַגָּמָל", וְכֵן "מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ" (תהלים קח ה), וּכְזוֹ הַמֵּ"ם "לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד עוּל יָמִים וְזָקֵן" (ישעיהו סה כ), וְכֵן "הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמָיִם" (תהלים קמח ד). וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט הוּא כְּמוֹ "וְהִנֵּה עַם רַב הֹלְכִים מִדֶּרֶךְ אַחֲרָיו" (שמואל ב יג לד), וְכֵן רַבִּים:

ותפול מעל הגמל - לצניעות, לפי שהייתה רוכבת כמו איש, משום ביעותא דגמלא כדמפרש בפסחים.

וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל. הִכְנִיעָה רֹאשָׁהּ בִּהְיוֹתָה עַל הַגָּמָל לִכְבוֹד יִצְחָק, כְּמוֹ "וַיִּפֹּל מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה לִקְרָאתוֹ" דְּנַעֲמָן (מלכים ב ה:כא).

ותרא את יצחק ותפל מעל הגמל ראתה אותו הדור ובעל קומה ופרצוף מהלך לעבר השדות בלא דרך כי בושה והיא היתה קטנה בת שלש שנים כסבורה אנס או לסטים הוא ונתבהלה ונפלה. ד״‎א ותפל מעל הגמל מסורס הוא אחר ותאמר אל העבד וכן הפי׳‎ ותרא את יצחק ותאמר אל העבד מי האיש הלזה ההלך בשדה לקראתנו ויאמר העבד הוא אדני ואחר כך ותפל מעל הגמל ותקח הצעיף ותתכס, מרוב צניעות הפילה עצמה מרצונה כמו ויפול על פניו.