וַיֵּצֵ֥א יִצְחָ֛ק לָשׂ֥וּחַ בַּשָּׂדֶ֖ה לִפְנ֣וֹת עָ֑רֶב וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּ֥ה גְמַלִּ֖ים בָּאִֽים׃

לשוח. לְשׁוֹן תְּפִלָּה (בראשית רבה), כְּמוֹ יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ (תהילים ק"ב):

וּנְפַק יִצְחָק לְצַלָּאָה בְחַקְלָא לְמִפְנֵי רַמְשָׁא וּזְקַף עֵינוֹהִי וַחֲזָא וְהָא גַּמְלַיָּא אָתָן

לשוח. ללכת בין השיחים:

לפנות ערב. קרוב מביאת השמש, וההפך לפנות בקר, ובפ' כי תצא אבארנו באר היטיב:

ויצא יצחק לשוח בשדה - כדכתיב: וכל שיח השדה כלומר: לטעת אילנות ולראות ענייני פועליו ואז בהיותו בשדה ראה גמלים באים והלך לקראתם לראות אם הם גמלי אביו שהוליך העבד.

וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ. נָטָה מִן הַדֶּרֶךְ עַל דַּעַת לִשְׁפּוֹךְ שִׂיחוֹ לִפְנֵי ה' בַּשָּׂדֶה, שֶׁלֹּא יַפְסִיקוּהוּ עוֹבְרֵי דְרָכִים. אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר הִתְפַּלֵּל בִּבְאֵר לַחַי רֹאִי, וְקוֹדֶם שֶׁהִתְפַּלֵּל נַעֲנָה, עַל דֶּרֶךְ (דניאל י:יב) "מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר נָתַתָּ אֶת לִבְּךָ לְהִתְעַנּוֹת נִשְׁמְעוּ דְבָרֶיךָ".

וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים. וּבְצֵאתוֹ לָשׂוּחַ הָיָה דַּרְכּוֹ לִקְרָאתָם, כְּאָמְרוֹ הַהוֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ, וְזֶה כִּי בְּשׁוּבוֹ מִבְּאֵר לַחַי רֹאִי לְבֵיתוֹ הָיָה דַּרְכּוֹ מִן הַצָּפוֹן לַדָּרוֹם, וְהַבָּאִים מֵחָרָן לְבֵית אַבְרָהָם הָיָה דַּרְכָּם מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב. לְפִיכָךְ בִּנְטוֹתוֹ מִדַּרְכּוֹ שֶׁהוּא מִן הַצָּפוֹן אֶל הַדָּרוֹם וְהָלַךְ לְצַד מִזְרָח אֶל דֶּרֶךְ הַגְּמַלִּים הַבָּאִים מֵאֶרֶץ בְּנֵי קֶדֶם, חָשְׁבָה רִבְקָה שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ לִקְרָאתָהּ.

ויצא יצחק מהיכן יצא מגן עדן שהיה שם משעת העקידה עד עכשיו שלש שנים.

לשוח בשדה לשון שיח השדה תחת אחד השיחים כלומר לנטוע אילנות ולראות ענין פועליו. ד״‎א לשון שיחה לדבר לאיש הצורך לדבר עמו.

וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב. רַז״ל (ברכות כו:) לָמְדוּ מִכָּאן שֶׁיִּצְחָק תִּקֵּן תְּפִלַּת מִנְחָה, שֶׁהוּא לִפְנוֹת עֶרֶב סָמוּךְ לְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ. וּמִכָּאן סֶמֶךְ לְמָה שֶׁאָמְרוּ רז״ל (ברכות ו:) לְעוֹלָם יִזָּהֵר אָדָם בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה, שֶׁכֵּן אֵלִיָּהוּ לֹא נַעֲנָה כִּי אִם בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁאַבְרָהָם וְיַעֲקֹב תִּקְּנוּ גַּם תְּפִלַּת שַׁחֲרִית וְעַרְבִית, מִכָּל מָקוֹם לֹא מָצִינוּ שֶׁנַּעֲנוּ מִיָּד וְתֵכֶף, אֲבָל בִּתְפִלַּת מִנְחָה מָצִינוּ שֶׁיִּצְחָק נַעֲנָה מִיָּד. כִּי מִסְתָּמָא הִתְפַּלֵּל יִצְחָק עַל הַזִּוּוּג בְּעוֹד הֱיוֹת אֱלִיעֶזֶר בַּדֶּרֶךְ, כִּי ״עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד לְעֵת מְצֹא״ - זוֹ אִשָּׁה (ברכות ח.). וּלְכָךְ הָלַךְ לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה זוֹ בַּשָּׂדֶה, שֶׁאִם נָתַן לוֹ ה׳ הַשָּׂדֶה הַמּוּכָן לִזְרִיעָה בְּיֶתֶר שְׂאֵת עַל שְׁאָר כָּל הַשָּׂדוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית כו יב) ״וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא מֵאָה שְׁעָרִים״, קַל וָחֹמֶר שֶׁיִּתֵּן לוֹ אִשָּׁה קַרְקַע עוֹלָם, אֲשֶׁר תּוֹצִיא זֶרַע טוֹב וְיָשָׁר בְּעֵינֵי אֱלֹהִים. וּמִיָּד כַּאֲשֶׁר הִתְפַּלֵּל עָלֶיהָ כְּתִיב: ״וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים״, כִּי בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה הָיָה נוֹתֵן עֵינָיו לְמַטָּה, וּמִיָּד אַחַר סִיּוּם הַתְּפִלָּה נָשָׂא עֵינָיו לְמַעְלָה וַיַּרְא כִּי הָיָה נַעֲנֶה מִיָּד, וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים נוֹשְׂאִים אֶת בַּת זוּגוֹ. וּמִזֶּה לָמְדוּ שֶׁיּוֹתֵר הָאָדָם נַעֲנֶה בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה. וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר, לְפִי שֶׁמִּדַּת הַדִּין מְקַטְרֵג דַּוְקָא בַּלַּיְלָה, וְעַל כֵּן תְּפִלַּת עַרְבִית הַסְּמוּכָה לַלַּיְלָה, וְכֵן תְּפִלַּת שַׁחֲרִית גַּם כֵּן סְמוּכָה לַלַּיְלָה שֶׁעָבְרָה, אֲבָל מִנְחָה רָחוֹק מִשְּׁנֵי לֵילוֹת, עַל כֵּן אֵין בִּתְפִלָּה זוֹ שׁוּם קַטֵּיגוֹר.

טַעַם אַחֵר. לְכָךְ הָיְתָה תְּפִלָּה זוֹ סָמוּךְ לְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ, לְפִי שֶׁעַד שֶׁלֹּא שָׁקְעָה שִׁמְשָׁהּ שֶׁל שָׂרָה זָרְחָה שִׁמְשָׁהּ שֶׁל רִבְקָה, עַל כֵּן הוֹדִיעַ לָנוּ הַכָּתוּב שֶׁבָּאָה רִבְקָה סָמוּךְ לְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ, לְהוֹדִיעַ שֶׁקֹּדֶם הַעֲרֵב שִׁמְשָׁהּ שֶׁל שָׂרָה כְּבָר זָרְחָה שִׁמְשָׁהּ שֶׁל רִבְקָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֶחְסַר הָעוֹלָם מִן נָשִׁים צַדְקָנִיּוֹת אֵלּוּ שֶׁהֵם לָעוֹלָם כְּגַלְגַּל חַמָּה, וּכְדֵי שֶׁלֹּא יֶחְסַר נֵר דָּלוּק בָּאֹהֶל וְעָנָן קָשׁוּר עָלָיו וּבִרְכַּת הָעִסָּה, וְקַל לְהָבִין.