אֲדֹנִ֣י שְׁמָעֵ֔נִי אֶ֩רֶץ֩ אַרְבַּ֨ע מֵאֹ֧ת שֶֽׁקֶל־כֶּ֛סֶף בֵּינִ֥י וּבֵֽינְךָ֖ מַה־הִ֑וא וְאֶת־מֵתְךָ֖ קְבֹֽר׃

ביני ובינך. בֵּין שְׁנֵי אוֹהֲבִים כָּמוֹנוּ מַה הִיא חֲשׁוּבָה לִכְלוּם, אֶלָּא הַנַּח אֶת הַמֶּכֶר וְאֶת מֵתְךָ קְבֹר (בראשית רבה):

רִבּוֹנִי קַבֵּל מִנִּי אַרְעָא שַׁוְיָא אַרְבַּע מְאָה סִלְעִין דִּכְסַף בֵּינָא וּבֵינָךְ מַה הִיא וְיָת מִיתָךְ קְבַר

וְטַעַם אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עַל דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית כ"ג:ט"ו) שֶׁהִיא שָׁוָה כֵן, אוּלַי רָצָה לוֹמַר שֶׁהָיוּ דָּמֶיהָ קְצוּבִים כֵּן בַּמָּקוֹם הַהוּא, כִּי כֵן הַמִּנְהָג בְּרוֹב הָאֲרָצוֹת לִהְיוֹת מְחִיר שָׂדֶה קָצוּב לְפִי מִדָּתוֹ. וּכְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (ב"מ פז) עֶפְרוֹן קָצַב דָּמִים כִּרְצוֹנוֹ בְּיֹקֶר גָּדוֹל, וְאַבְרָהָם בְּנִדְבַת לִבּוֹ שָׁמַע וְעָשָׂה כִּרְצוֹנוֹ וְהִגְדִּיל. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט "אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף", שֶׁקָּנָה אוֹתָהּ בְּכָךְ עֶפְרוֹן אוֹ אֲבוֹתָיו הַקַּדְמוֹנִים:

ארץ ארבע מאות - ארץ שאינו שווה אלא ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה הוא, והיה לך לקחתם ממני בחנם.

ואת מתך קבור - בחנם אם תרצה.

מַה הִיא. הֲלֹא מִצְעָר הוּא, וּמַסְפִּיק הַדִּבּוּר לְהַקְנוֹת לְךָ מֵעַכְשָׁיו, בְּאֹפֶן שֶׁתִּהְיֶה קוֹבֵר בְּתוֹךְ שֶׁלְּךָ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַתָּ הַמָּעוֹת עֲדַיִן: