בְּרֵאשִׁית כ״ב · ט״ז

וַאֲמַר בְּמֵימְרִי קַיֵּמִית אֲמַר יְיָ אֲרֵי חֲלַף דִּי עֲבַדְתָּא יָת פִּתְגָּמָא הָדֵין וְלָא מְנַעְתָּא יָת בְּרָךְ יָת יְחִידָךְ

בי נשבעתי. זו היא השבועה הגדולה העומדת. לעד

יען מטעם ענה, זה המעשה יענה ויעיד:

יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה גַּם מִתְּחִלָּה (לעיל יג טז טו ה) הִבְטִיחוֹ כִּי יַרְבֶּה אֶת זַרְעוֹ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַעֲפַר הָאָרֶץ, אֲבָל עַתָּה הוֹסִיף לוֹ יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ הַמַּעֲשֶׂה הַגָּדוֹל הַזֶּה שֶׁנִּשְׁבַּע בִּשְׁמוֹ הַגָּדוֹל, וְשֶׁיִּירַשׁ זַרְעוֹ אֵת שַׁעַר אוֹיְבָיו. וְהִנֵּה הֻבְטַח שֶׁלֹּא יִגְרֹם שׁוּם חֵטְא שֶׁיִּכְלֶה זַרְעוֹ אוֹ שֶׁיִּפֹּל בְּיַד אוֹיְבָיו וְלֹא יָקוּם. וְהִנֵּה זוֹ הַבְטָחָה שְׁלֵמָה בַּגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה לָנוּ:

נְאֻם ה' כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ. אוֹמֵר אֲנִי ה' כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ זֶה:

[בי נשבעתי נאום ה' שליחו של ה׳‎ וניתן לו רשות לדבר בשם הקב״‎ה].

יַעַן כִּי עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְגוֹ׳. מִדְּקָאָמַר ״וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ״, שְׁמַע מִנָּהּ שֶׁמַּאֲמַר ״כִּי עָשִׂיתָ״ הוּא עִנְיָן אַחֵר. וְעוֹד, כִּי לְמַעְלָה אָמַר ״וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי״ (בראשית כב, יב), וְכָאן לֹא הִזְכִּיר ״מִמֶּנִּי״. וְעוֹד, כֶּפֶל הַלָּשׁוֹן ״כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ״ צָרִיךְ יִשּׁוּב, כִּי לְפֵרוּשׁ רַשִׁ״י אַחַת לָאָב וְאַחַת לַבֵּן, קָשֶׁה כֶּפֶל ״הַרְבָּה אַרְבֶּה״. עַל כֵּן נִרְאֶה לִי, לְפִי שֶׁבְּכָל עֲבוֹדָה אָמַר ״יְהִי רָצוֹן כְּאִלּוּ בְּנִי שָׁחוּט״ כוּ׳, הֲרֵי כְּאִלּוּ עָשָׂה שְׁנֵי מַעֲשִׂים, כִּי הַקְרָבַת הָאַיִל עָשָׂה בְּפֹעַל מַמָּשׁ, וְהַקְרָבַת בְּנוֹ בְּמַחֲשָׁבָה. לְכָךְ נֶאֱמַר ״יַעַן כִּי עָשִׂיתָ הַדָּבָר הַזֶּה״, הַיְינוּ עֲשִׂיַּית הַהַקְרָבָה, כִּי בִּזְכוּת הַקָּרְבָּנוֹת נֶאֶמְרוּ לוֹ כָּל הַהַבְטָחוֹת. ״וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ״, הַיְינוּ מִלְּהַזְכִּירוֹ בְּכָל עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה. לְכָךְ לֹא נֶאֱמַר ״מִמֶּנִּי״ הַמּוֹרֶה עַל הַהַקְרָבָה מַמָּשׁ, שֶׁהֲרֵי עַכְשָׁו לֹא חִשֵּׁב לְהַקְרִיבוֹ מַמָּשׁ. עַל כֵּן ״בָּרֵךְ אֲבָרֶכְךָ״ - בְּרָכָה כְּפוּלָה, אַחַת כְּנֶגֶד הַמַּעֲשֶׂה וְאַחַת כְּנֶגֶד הַמַּחֲשָׁבָה, וְזֶהוּ טַעַם ״וְהַרְבָּה אַרְבֶּה״.