בְּרֵאשִׁית כ״ב · ט״ו

מלאך ה׳ קורא אל אברהם פעם שנייה מן השמים. הפסוק פותח את הברכה הגדולה שתינתן לאברהם בעקבות עמידתו בנסיון העקידה. חזקוני מסביר שהמלאך הוא שליחו של ה׳, שניתנה לו רשות לדבר בשם הקדוש ברוך הוא. אונקלוס מתרגם ״שנית״ - תנייָנות, פעם שנייה. על פי הפשט, הקריאה השנייה של המלאך באה להוסיף על הקריאה הראשונה שעצרה את השחיטה - עתה, לאחר שהתגלתה יראת ה׳ של אברהם במלואה, מגיע שכרו בדמות שבועה וברכה. הפסוק משמש מבוא לדברי הברכה המפורטים שבפסוקים הבאים, שבהם ה׳ נשבע לאברהם על ריבוי זרעו ועל הצלחת בניו.