בְּרֵאשִׁית ב׳ · י״ח

לא טוב היות וגו'. שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שְׁתֵּי רָשׁוּיוֹת הֵן, הַקָּבָּ"ה יָחִיד בָעֶלְיוֹנִים וְאֵין לוֹ זוּג, וְזֶה יָחִיד בַתַּחְתּוֹנִים וְאֵין לוֹ זוּג (בראשית רבה):

עזר כנגדו. זָכָה - עֵזֶר; לֹא זָכָה - כְּנֶגְדּוֹ לְהִלָּחֵם:

וַאֲמַר יְיָ אֱלֹהִים לָא תַקִּין לְמֶהֱוֵי אָדָם בִּלְחוֹדוֹהִי אַעֲבֵד לֵהּ סְמַךְ לְקִבְלֵהּ

ויאמר טעם לא טוב, לאדם,

ועזר, כטעם "טובים השנים מן האחד" (קהלת ד ט),,

לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֵינֶנּוּ נִרְאֶה שֶׁנִּבְרָא הָאָדָם לִהְיוֹת יָחִיד בָּעוֹלָם וְלֹא יוֹלִיד, שֶׁכָּל הַנִּבְרָאִים זָכָר וּנְקֵבָה מִכָּל בָּשָׂר נִבְרְאוּ לְהָקִים זֶרַע, וְגַם הָעֵשֶׂב וְהָעֵץ זַרְעָם בָּהֶם. אֲבָל יִתָּכֵן לוֹמַר כִּי הָיָה כְּדִבְרֵי הָאוֹמֵר (ברכות סא) דּוּ פַּרְצוּפִים נִבְרְאוּ, וְנַעֲשׂוּ שֶׁיִּהְיוּ בָּהֶם טֶבַע מֵבִיא בְּאֵבְרֵי הַהוֹלָדָה מִן הַזָּכָר לַנְּקֵבָה כֹּחַ מוֹלִיד, אוֹ תֹּאמַר זֶרַע כְּפִי הַמַּחְלֹקֶת הַיָּדוּעַ בָּעִבּוּר, וְהָיָה הַפַּרְצוּף הַשֵּׁנִי עֵזֶר לָרִאשׁוֹן בְּתוֹלַדְתּוֹ, וְרָאָה הקב"ה כִּי טוֹב שֶׁיִּהְיֶה הָעֵזֶר עוֹמֵד לְנֶגְדּוֹ, וְהוּא יִרְאֶנּוּ וְיִפָּרֵד מִמֶּנּוּ וְיִתְחַבֵּר אֵלָיו כְּפִי רְצוֹנוֹ, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר "אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ". וְטַעַם "לֹא טוֹב", שֶׁלֹּא יֵאָמֵר בּוֹ כִּי טוֹב בִּהְיוֹתוֹ לְבַדּוֹ, שֶׁלֹּא יִתְקַיֵּם כֵּן. בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית הַ"טוֹב" הוּא הַקִּיּוּם כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי בְּמַאֲמַר "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב" (רמב"ן על בראשית א':ד'):

לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ. לֹא יֻשַּׂג טוֹב הַתַּכְלִית הַמְכֻוָּן בִּדְמוּתוֹ וּבְצַלְמוֹ, אִם יִצְטָרֵךְ לְהִתְעַסֵּק הוּא עַצְמוֹ בְּצָרְכֵי חַיָּיו:

עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. עֵזֶר שֶׁיִּהְיֶה כְּמוֹ שָׁוֶה לוֹ בְּצֶלֶם וּדְמוּת, כִּי זֶה הֶכְרֵחִי לוֹ בִּידִיעַת צְרָכָיו וְהַמְצִיאָם בְּמוֹעֲדָם. וְאָמַר כְּנֶגְדּוֹ, כִּי הַנִּכְנָס לְכַף נֶגֶד דָּבָר אַחֵר כְּשֶׁיִּהְיֶה שָׁוֶה לוֹ בְּשֶׁקֶל, יִהְיֶה נֶגְדּוֹ בְּקַו יָשָׁר, אֲבָל כְּשֶׁלֹּא יִהְיוּ שָׁוִים שְׁנֵי הַנִּשְׁקָלִים, יִהְיֶה זֶה עוֹלֶה וְזֶה יוֹרֵד וְלֹא יִהְיוּ זֶה נֶגֶד זֶה בְּקַו יָשָׁר. וּבָזֶה הָאוֹפֶן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שָׁקוּל מֹשֶׁה כְּנֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל (מכילתא יתרו א), אָמְנָם לֹא הָיָה רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה הָעֵזֶר שָׁוֶה לוֹ לְגַמְרֵי, כִּי אָז לֹא הָיָה רָאוּי שֶׁיַּעֲבֹד וִישָׁרֵת אֶחָד מֵהֶם לַחֲבֵרוֹ.

לא טוב היות האדם לבדו מתחילה עלה במחשבה לעשות לו זוג ולא מצא פתח לעשות עד לאחר קריאת השמות כדי שיתאוה לה ויחבבנה יותר.

לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ. לְפִי שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שִׁנּוּי וּמַחְלֹקֶת, אֵין הַטּוֹבָה מָצוּי שָׁם, שֶׁהֲרֵי מִטַּעַם זֶה לֹא נֶאֱמַר ״כִּי טוֹב״ בַּשֵּׁנִי, לְפִי שֶׁבּוֹ נִבְרָא הַמַּחְלֹקֶת, כִּי כָל מִסְפַּר שְׁנַיִם יֵשׁ בּוֹ חֲלוּקָה וּפֵרוּד. וְאִם כֵּן, אִם הָיָה הָאָדָם נוֹצָר כָּל אֶחָד מֵהֶם מֵחוֹמֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אִם כֵּן יִהְיוּ שְׁנֵי גּוּפִים מֻחְלָקִים וְלֹא יִהְיֶה הַטּוֹב דָּבֵק בָּהֶם, יַעַן כִּי יִהְיוּ נֶעְדָּרִים מִן הָאַהֲבָה וְהָאַחְדוּת, וְיִהְיוּ קְרוֹבִים לָבֹא לִידֵי פֵּרוּד וּמְרִיבָה וְלִתֵּן רֶוַח בֵּין הַדְּבֵקִים. וְהָאָדָם מְדִינִי בְּטֶבַע, צָרִיךְ יוֹתֵר אֶל הָאַהֲבָה וְהָאַחְדוּת מִכָּל שְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים. לְפִיכָךְ אָמַר שֶׁלֹּא טוֹב הָיָה אִם יִהְיֶה הָאָדָם נוֹצָר מִן חוֹמֶר אֶחָד וְהָאִשָּׁה מִן חוֹמֶר אַחֵר. לְפִיכָךְ ״אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר״ - כְּשֶׁיִּהְיוּ מִן חוֹמֶר אֶחָד, אָז יִהְיֶה כָּל אֶחָד לְעֵזֶר וּלְהוֹעִיל אֶל הַשֵּׁנִי, וְיִהְיוּ זֶה כְּנֶגֶד זוֹ פּוֹנִים פְּנֵיהֶם זֶה לָזֶה, כִּי זֶה מוֹרֶה עַל הָאַהֲבָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים טז:ח) ״שִׁוִּיתִי ה׳ לְנֶגְדִּי תָמִיד״, שֶׁאֵין פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל הִתְנַגְּדוּת שֶׁל מְרִיבָה, אֶלָּא הִתְנַגְּדוּת שֶׁל אַהֲבָה כַּמַּיִם הַפָּנִים, לְאַפּוֹקֵי בִּזְמַן שֶׁהַמְּרִיבָה מְצוּיָה, כָּל אֶחָד פּוֹנֶה לַחֲבֵרוֹ עֹרֶף וְלֹא פָנִים. לְכָךְ נֶאֱמַר ״אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ״.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים ״לֹא טוֹב״, שֶׁאֵין הָאָדָם נִקְרָא עוֹשֶׂה טוֹב בְּמִצְווֹת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּשֶׁהוּא לְבַדּוֹ וְאֵין לוֹ מִתְנַגֵּד הַמַּטֵּהוּ לְדֶרֶךְ רָע, לְפִיכָךְ ״אֶעֱשֶׂה לוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ״, כִּי בְּמַה שֶׁתִּהְיֶה אִשְׁתּוֹ כְּנֶגְדּוֹ לַהֲסִיתוֹ לְדֶרֶךְ רָע וְהוּא לֹא יִשְׁמַע לָהּ וִינַצְּחֶהָ, אָז הוּא נִקְרָא עוֹשֶׂה טוֹב, כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ כְּשֶׁיַּעֲשֶׂה טוֹב מִצַּד הַהֶכְרֵחַ וְלֹא יוּכַל לַחֲטֹא, כִּי אִם מִצַּד הֱיוֹת לוֹ אֶפְשָׁרוּת עַל הַחֵטְא וְיִנָּצֵל.

וַיֹּאמֶר ה׳ וְגוֹ׳ לֹא טוֹב וְגוֹ׳. קָשֶׁה, הֲלֹא כְּבָר בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם ״זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אוֹתָם״ (בראשית א:כז). עוֹד קָשֶׁה אָמְרוֹ סָמוּךְ לוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ וְגוֹמֵר וַיִּצֶר וְגוֹמֵר כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה, שֶׁנִּרְאֶה שֶׁרָצָה לְזַוֵּג לוֹ חַיַּת הַשָּׂדֶה, וְזֶה פֶּלֶא לְזַוֵּג אָדָם וּבְהֵמָה. וְעוֹד שֶׁיָּסִיר נְקֵבַת בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה מִבֶּן זוּגָהּ וּלְזַוְּגָהּ עִם הָאָדָם, עֶלְיוֹנִים לְמַטָּה וְתַחְתּוֹנִים לְמַעְלָה. עוֹד קָשֶׁה אָמְרוֹ וַיַּפֵּל ה׳ תַּרְדֵּמָה וְגוֹ׳, וְכִי לֹא הָיָה ה׳ יָכוֹל לִבְרֹא לוֹ בַּת זוּגוֹ עָפָר מִן הָאֲדָמָה? מִלְּבַד מַה שֶׁהִקְשֵׁינוּ שֶׁמָּצִינוּ לוֹ שֶׁבָּרָא לוֹ בַּת זוּגוֹ בְּיוֹם הִבָּרְאוֹ, וּכְמוֹ שֶׁהֵעִיד הַכָּתוּב אַחַר כֵּן ״זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וְגוֹ׳ בְּיוֹם הִבָּרְאָם״ (בראשית ה:ב), וְרַזַ״ל אָמְרוּ דְּרָשׁוֹת רַבּוֹת וּצְרִיכִין פּוֹתֵר, אֲבָל פְּשַׁט הַכָּתוּב לֹא מְצָאנוּהוּ.

וְנִרְאֶה לְפִי מַה שֶׁקָּדַם מִדִּבְרֵי רַזַ״ל (ברכות סא.) כִּי אָדָם וְחַוָּה דּוּ פַּרְצוּפִין נִבְרְאוּ, לְמַאן דְּאָמַר פַּרְצוּף, וּלְמַאן דְּאָמַר זָנָב, כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת, וּכְפִי זֶה זֹאת הָאִשָּׁה וְזֶה בִּנְיָנָהּ, כִּי מִתְּחִלָּה בְּרָאָהּ דְּבוּקָה עִמּוֹ מַמָּשׁ, לְמַאן דְּאָמַר כִּסְבָרָתוֹ וּלְמַאן דְּאָמַר כִּסְבָרָתוֹ. וּבְסֵדֶר זֶה יֶשְׁנָם גַּם כֵּן בַּהֲכָנַת הַמּוֹלִיד, דַּהֲלֹא תִּמְצָא שֶׁאָמַר ה׳ לָהֶם (בראשית א:כח) ״פְּרוּ וּרְבוּ״ וְגוֹ׳ קוֹדֶם הַנְּסִירָה, הָא לָמַדְתָּ שֶׁהֱכִינָם ה׳ לְהוֹלִיד גַּם בִּהְיוֹתָם בְּסֵדֶר זֶה, וְזֹאת הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נִסֵּר ה׳ וּלְקָחָהּ מִמְּקוֹם דְּבִיקָתָהּ אֲשֶׁר בְּרָאָהּ בְּיוֹם הִבָּרְאָם.

גַּם דָּבָר יָדוּעַ הוּא כִּי כָל מַשְׂכִּיל וְחָכָם הַמַּתְחִיל לְהַבִּיט אִמְרֵי נֹעַם ה׳, תּוֹרַת ה׳, מֵעֵת יֵאוֹרוּ עֵינָיו יֵדַע גֹּדֶל הַפְלָגַת מִדַּת טוּבוֹ יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר הִגְדִּיל לְהִתְחַכֵּם לְהָכִין הַפְלָגַת הַטּוֹב וְהַכָנָתוֹ. וּמֵעַתָּה יֵשׁ לָנוּ לַחְקֹר זֹאת סִבַּת חֵטְא הָאָדָם וּמַה שֶׁנִּתְגַּלְגֵּל לוֹ וְלִכְלָלוּת הַנִּבְרָאִים, וּמְצָאנוּהָ כִּי הִיא הָאִשָּׁה הָיְתָה סִבָּה לְכָל הֶפְסֵד וְכִלְיוֹן הָעוֹלָם, שֶׁשָּׁלַט בָּהּ הַנָּחָשׁ וְנִצַּח דַּעְתָּהּ וְלֹא הָיָה עִמָּהּ הָאָדָם, כַּנִּשְׁמָע מֵהַכָּתוּב. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה יט,ג) כִּי הָיָה הָאָדָם יָשֵׁן אוֹ לְמַאן דְּאָמַר שֶׁהָיָה עוֹבֵר בָּעוֹלָם וְכוּ׳ וּמָצָא נָחָשׁ לְחַוָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְהֵסִיתָהּ. וּמֵעַתָּה יִהְיֶה פֶּה וְלָשׁוֹן לַנִּבְרָאִים לוֹמַר יַד ה׳ עָשְׂתָה זֹאת בְּמַה שֶׁנִּסְּרָהּ וְלֹא הִנִּיחַ תַּכְלִית הַבְּרִיאָה כַּסֵּדֶר הָרִאשׁוֹן וְלֹא הָיָה מָקוֹם לַנָּחָשׁ לְהָסִית הָאִשָּׁה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. אֲשֶׁר עַל כֵּן נִתְחַכֵּם ה׳ וְכָתַב קֹדֶם לְקִיחַת הַצֵּלָע מֵהָאָדָם טַעַם הַדָּבָר שֶׁכַּוָּנַת ה׳ בַּדָּבָר הָיְתָה לְהֵיטִיב לְהָאָדָם, אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטוֹבָה כְּמִדַּת אֱלֹהֵינוּ. וְזֶה הוּא שִׁעוּר וּמַשְׁמָעוּת הַכְּתוּבִים: אַחַר אֲשֶׁר הוֹדִיעַ אוֹתָנוּ בִּבְרִיאַת יוֹם ו׳ כִּי בָּרָא הָאָדָם זָכָר וּנְקֵבָה דּוּ פַּרְצוּפִין אוֹ זָנָב, רָאָה ה׳ כִּי לֹא נָכוֹן שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם בַּד אֶחָד. וַהֲגַם שֶׁהָיְתָה לוֹ בַּת זוּג, אַף עַל פִּי כֵן אֶחָד הָיָה וְאֵינוֹ אֶלָּא לְבַדּוֹ. וְהַמָּשָׁל בָּזֶה - אִם יִרְצֶה הוּא לָלֶכֶת לַעֲשׂוֹת חֲפָצָיו תֵּלֵךְ עִמּוֹ, גַּם אִם תֵּלֵךְ הָאִשָּׁה לְשַׁמֵּשׁ בַּעְלָהּ יֵלֵךְ עִמָּהּ גַּם כֵּן, וְנִמְצָא שֶׁהוּא בַּד אֶחָד. וְנִמְלַךְ ה׳ כִּי הָעֵזֶר תִּהְיֶה עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ, פֵּרוּשׁ בִּנְיָן נִפְרָד לְמוּלוֹ לְשַׁמְּשׁוֹ וְלַהֲכָנָתוֹ, כִּי לִבְחִינַת הַהוֹלָדָה וְהַזִּוּוּג כְּבָר הֻטְבַּע בַּסֵּדֶר הָרִאשׁוֹן, כִּי מָצִינוּ לוֹ שֶׁצִּוָּה לָהֶם ״פְּרוּ וּרְבוּ״ קֹדֶם הַנְּסִירָה. וּמֵעַתָּה, אִם לָזֶה הָיְתָה סִבַּת קִיחַת הַנְּקֵבָה מִצַּד הָאָדָם, יֶשְׁנוֹ מְצִיאוּת אַחֵר שֶׁיִּגְזֹר ה׳ עַל אֶחָד מֵהַנִּבְרָאִים וְיִהְיֶה לוֹ לְעֵזֶר לְהוֹעִיל, וְתִשָּׁאֵר הָאִשָּׁה בִּמְקוֹם יְצִירָתָהּ. לָזֶה אָמַר הַכָּתוּב (בראשית ב:יט): וַיִּיצֶר וְגוֹ׳ כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְגוֹ׳ וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ, כִּי בִּבְחִינַת קְרִיאַת הַשֵּׁם תּוּכַּר בְּחִינַת הַמֶּזֶג, וּבְאֶמְצָעוּת הַהַכָּרָה יוּכַל לְבָרֵר מְצִיאוּת הָעֵזֶר הֲיֶשְׁנָהּ. וְהוֹדִיעַ הַכָּתוּב כִּי לֹא מָצָא עֵזֶר, וְהֻכְרַח לִקְלֹעַ הַנְּקֵבָה מִצִּדּוֹ וְלַעֲשׂוֹתָהּ כְּנֶגְדּוֹ. וְהַכַּוָּנָה הִיא לְטוֹבַת הָאָדָם, וְאִם אַחַר כָּךְ יָצָא מַה שֶׁיָּצָא וְהָיָה זֶה סִבָּה לְהַמְצָאַת הָאִשָּׁה בְּיִחוּד מִבַּלְעֲדֵי אִישָׁהּ וְהִכִּישָׁהּ נָחָשׁ, אֵין מָקוֹם לוֹמַר לָמָּה עָשָׂה ה׳ כָּכָה, כִּי אֱלֹקִים חֲשָׁבָהּ לְטוֹבָה וִישָׁרִים דַּרְכֵי ה׳ וְצַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם וְגוֹ׳. וְזֶה הוּא שִׁעוּר הַכְּתוּבִים, לֶהֱיוֹת שֶׁרָצָה הַכָּתוּב לְהוֹדִיעַ חֵטְא הָאָדָם כִּי הוּא זֶה סִבָּה לִגְזֵרַת הַמָּוֶת וְהוּא הַסּוֹבֵב, וְהוּא מַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (כה) ״וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם״ וְגוֹ׳ קֹדֶם לְהוֹדִיעַ הֲכָנַת הַסִּבָּה שֶׁהִיא לְצַד הֱיוֹת הָאִשָּׁה מֻפְרֶדֶת מִגּוּף אָדָם, וְהוּא אָמְרוֹ: וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו, פֵּרוּשׁ נְסִירַת הָאִשָּׁה מֵהָאָדָם. וְלֶהֱיוֹת שֶׁתַּקְשֶׁה לוֹמַר וְלָמָּה הָיְתָה הֲכָנָה זוֹ לַחֵטְא, וְלֹא הָיָה לוֹ לַה׳ לִנְסֹר אוֹתָהּ וְקָנְתָה לָהּ מְקוֹמָהּ וְאָז לֹא הָיָה חֵטְא בָּעוֹלָם, לָזֶה קָדַם לוֹמַר כִּי הָיָה לְצַד הַהֶכְרֵחַ, וְהוּא אָמְרוֹ וַיֹּאמֶר וְגוֹ׳ לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ וְגוֹ׳, וַהֲגַם שֶׁבִּקֵּשׁ הָעֵזֶר מֵהַנִּבְרָאִים דִּכְתִיב ״וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם״ וְגוֹ׳ לֹא מָצָא עֵזֶר לָאָדָם מֵהֶם וְהֻכְרַח לִנְסֹר הַנְּקֵבָה וְנָחָה דַּעַת אָדָם בָּהּ כְּנֶגְדּוֹ וְלֹא טְמוּנָה מֵאֲחוֹרָיו, כִּי בָּזֶה תִּשָּׂא עֹל סֻבֳּלוֹ לָנוּחַ הוּא בִּמְקוֹמוֹ וְאוֹתָהּ יִשְׁלַח לְהָכִין וְלַעֲשׂוֹת צְרָכָיו.

וּלְפִי דַּרְכֵּנוּ יֵשׁ טַעַם נָכוֹן בַּחֲקִירָה אַחַת: לָמָּה ה׳ נִמְלַךְ מִמַּחְשַׁבְתּוֹ רִאשׁוֹנָה שֶׁבָּרָא הָאָדָם וּבַת זוּגוֹ עִמּוֹ וְחָזַר וּנְסָרָהּ? כִּי הַכַּוָּנָה הִיא לְהוֹדִיעַ כִּי מַעֲשֵׂה ה׳ טוֹב הוּא לַכֹּל, וֵאלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטוֹבָה וּבָרָא יַחַד זָכָר וּנְקֵבָה. אֶלָּא דִּלְצַד הֲנָאַת הָאָדָם לְסַדֵּר הֲכָנָתוֹ, הִפְרִידָם מִכָּל הַנִּבְרָאִים. אֵין נִשְׁתָּוִין אֵלָיו וְאֵין מְצִיאוּת לִבְרֹא לוֹ אָדָם אַחֵר לַהֲכָנָתוֹ, כִּי יֵשׁ טְעָמִים רַבִּים וְנִכְבָּדִים לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת ה׳ ב׳ אָדָם כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְהָבֵן. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר כִּי כָל סֵדֶר הָאָמוּר בְּפָרָשָׁה זוֹ בְּבַקָּשַׁת הָעֵזֶר וּשְׁלִילָתוֹ וְהַמְצָאָתוֹ, אֵינוֹ אֶלָּא לְצַד עֲשׂוֹת הַנְּקֵבָה נִפְרֶדֶת מֵהַזָּכָר כִּי טוֹב הַב׳ מֵהָא׳. אֲבָל לְעִנְיַן הַזִּוּוּג הֲכָנַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה כְּבָר בְּרָאוֹ ה׳ בְּיוֹם ו׳ וּבְרָאָם לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת, וְאֵין מְנִיעָה לָזֶה לְצַד שֶׁאֵין פָּנִים בְּפָנִים, כִּי הֱכִינָם ה׳ לְהַרְכָּבָה גַּם בַּסֵּדֶר שֶׁהָיוּ בָּהּ אָחוֹר וְאָחוֹר, שֶׁיָּרִיק הַזָּכָר הַזֶּרַע דֶּרֶךְ מָקוֹם אֲשֶׁר בּוֹ הַנּוֹצָר. וְיֵשׁ לָנוּ לַחְקֹר זֹאת: לְאֵיזֶה טַעַם בָּרָא ה׳ הָאִשָּׁה בְּגוּף הָאָדָם מַמָּשׁ וְלֹא בְּרָאָהּ בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ מִן הֶעָפָר כְּמוֹ שֶׁבָּרָא הַזָּכָר? וְנִרְאֶה כִּי בָּזֶה גִּלָּה דַּעְתּוֹ יִתְבָּרַךְ כִּי יֵשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין הֲכָנַת זִוּוּג הָאֱנוֹשִׁי מִזִּוּוּג הַבַּהֲמִי, כִּי זִוּוּג הַבַּהֲמִי פּוֹעֵל פְּעֻלַּת הַהַזְרָעָה בְּכָל נְקֵבָה אֲשֶׁר תִּזְדַּמֵּן לְפָנָיו. וַהֲגַם שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בְּסוּג זֶה גַּם כֵּן ״זָכָר וּנְקֵבָה״, לֹא שֶׁיִּתְחַיֵּב כָּל זָכָר לְהַכִּיר נְקֵבָתוֹ, כָּל שֶׁמִּמִּינוֹ הִיא כָּל אֲשֶׁר יִזְדַּמֵּן לְפָנָיו מִמִּינוֹ הֲרֵי הוּא רַשַּׁאי. וְאֵין רִשּׁוּם וְיִחוּד לִנְקֵבַת זָכָר בַּבַּהֲמִי לוֹמַר ״זוֹ פָּרָתוֹ שֶׁל שׁוֹר זֶה וְזוֹ פָּרָתוֹ״ וְכוּ׳, מַה שֶׁאֵין כֵּן הָאָדָם שֶׁלֹּא מִלְּבַד שֶׁמֻּבְדָּל בִּבְחִינַת הַמִּין, אֶלָּא גַּם מֻבְדָּל בִּפְרָטֵי הַמִּין, כִּי כָל אֶחָד יֵשׁ לוֹ בַּת זוּגוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְלָזֶה נִתְחַכֵּם ה׳ לִבְנוֹת בַּת זוּגוֹ שֶׁל הָאָדָם מֵעֲצָמָיו, לוֹמַר כִּי זוֹ בָּשָׂר מִבְּשָׂרוֹ. וְלָזֶה כְּשֶׁהִזְהִיר עַל הָעֲרָיוֹת רָשַׁם כִּנּוּי הָעֲרָיוֹת אֶל הַזְּכָרִים, כְּאָמְרוֹ (ויקרא יח:יד): ״עֶרְוַת אָבִיךָ, עֶרְוַת אֲחִי אָבִיךָ״ וְגוֹ׳, הֲרֵי שֶׁהֲגַם שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה אֶלָּא עַל הַנְּקֵבוֹת, מְיַחֵד הַדָּבָר אֶל הַזְּכָרִים, וְהָבֵן: