בְּרֵאשִׁית ב׳ · י״ט

וייצר מן האדמה. הִיא יְצִירָה הִיא עֲשִׂיָּה הָאֲמוּרָה לְמַעְלָה וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ וְגוֹ', אֶלָּא בָא וּפֵרֵשׁ שֶׁהָעוֹפוֹת נִבְרְאוּ מִן הָרְקָק, לְפִי שֶׁאָמַר לְמַעְלָה מִן הַמַּיִּם נִבְרְאוּ וְכָאן אָמַר מִן הָאָרֶץ נִבְרְאוּ (חולין כ"ז), וְעוֹד לִמֶּדְךָ כָּאן שֶׁבִּשְׁעַת יְצִירָתָן מִיָּד בּוֹ בַיּוֹם הֱבִיאָם אֶל הָאָדָם לִקְרוֹת לָהֶם שֵׁם. וּבְדִבְרֵי אַגָּדָה יְצִירָה זוֹ לְשׁוֹן רִדּוּי וְכִבּוּשׁ, כְּמוֹ כִּי תָצוּר אֶל עִיר (דברים כ"ד), שֶׁכְּבָשָׁן תַּחַת יָדוֹ שֶׁל אָדָם (בראשית רבה):

וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה וגו'. סָרְסֵהוּ וּפָרְשֵׁהוּ, כֹּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם שֵׁם, הוּא שְׁמוֹ לְעוֹלָם:

וּבְרָא יְיָ אֱלֹהִים מִן אַרְעָא כָּל חֵוַת בְּרָא וְיָת כָּל עוֹפָא דִּשְׁמַיָּא וְאַיְתֵהּ לְוַת אָדָם לְמֶחֱזֵי מַה יִּקְרֵי לֵהּ וְכֹל דִּי הֲוָה קָרֵי לֵהּ אָדָם נַפְשָׁא חַיְתָא הוּא שְׁמֵהּ

ולמ"ד אשר יקרא לו האדם, מושך עצמו ואחר עמו, וכן הוא אשר יקרא לו האדם לנפש חיה כי יש בו תוספת כיאור, כמו "ותפתח ותראהו" (שמות ב ו) ורבים כמוהו,

אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ב':י"ט) סָרְסֵהוּ וּפָרְשֵׁהוּ, וְכָל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם שֵׁם, הוּא שְׁמוֹ לְעוֹלָם. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית ב':י"ט) כִּי לָמֶ"ד "אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ" נִמְשָׁךְ, וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה, הוּא שְׁמוֹ לְעוֹלָם. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה פֵּרוּשׁוֹ בְּעִנְיַן הָעֵזֶר, וְהַכַּוָּנָה לוֹמַר כִּי הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (בראשית ב':ז') וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, וְהֵבִיא לְפָנָיו הַמִּינִין כֻּלָּן, וְכָל מִין מֵהֶם שֶׁיִּקְרָאֶנּוּ הָאָדָם בִּשְׁמוֹ וְיֹאמַר בּוֹ שֶׁהוּא נֶפֶשׁ חַיָּה כְּמוֹתוֹ, הוּא יִהְיֶה שְׁמוֹ וְיִהְיֶה לוֹ לְעֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ, וְהוּא קָרָא לְכֻלָּן וְלֹא מָצָא לְעַצְמוֹ עֵזֶר שֶׁיִּקְרָא לוֹ "נֶפֶשׁ חַיָּה" כִּשְׁמוֹ:

וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה. נָתַן לָהֶם שְׁלֵמוּת צוּרָה מַרְגֶּשֶׁת, אֲשֶׁר לָזֶה לֹא הָיָה מַסְפִּיק אָז הַכֹּחַ הַשְּׁמֵימִי בִּלְתִּי כֹּחַ זַרְעִי שֶׁיַּעַזְרֵהוּ.

וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם. לְמַעַן יַכִּיר שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְנִמְצָא חָדָשׁ, מִבְּלִי אֵין בֵּין בַּעֲלֵי חַיִּים דָּבָר נָאוֹת לְעָבְדוֹ.

לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ. כְּדֵי שֶׁיִּרְאֶה וְיִתְבּוֹנֵן אֵיזֶה שֵׁם רָאוּי לְכָל אֶחָד מֵהֶם כְּפִי הַפְּעֻלָּה הַמְיֻחֶדֶת לְצוּרָתוֹ:

נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ. הִנֵּה שְׁמוֹ הוֹרָה עַל צוּרַת הַבַּעֲלֵי חַיִּים הַנִּקְרָא בַּשֵּׁם הַהוּא, שֶׁהִיא נַפְשׁוֹ אֲשֶׁר בָּהּ הוּא נִמְצָא בְּפֹעַל.

ויצר ה׳‎ אלקים במקום אחר הוא אומר שהעופות מן המים נבראו וכאן הוא אומר מן האדמה לפי שיש מיני עופות שנבראו מן המים ודירתם שם כגון צאינ״‎א פלוב״‎ן ויש עופות אחרים שנבראו מן האדמה ואינן יכולים לעמוד במים כגון תרנגולים ועופות אחרים הרבה.

ויבא אל האדם דגים לא הביא כי בתוך המים הם ואינם יוצאים ואם יוצאים מתים ואין לו רדיה עליהם וגם בהמות לא הביא לפי שהיו מצויות אצלו ורגיל בם ומכירם ולא היה צריך להביאם לו.

לראות מה יקרא לו לראות מה השכיל רוח חיים אשר נפח באפיו אם יקרא לבריות שמות הראויים להם והועיל כדכתיב הוא שמו הוא השם הראוי לו שהסכימה דעתו לדעת בוראו.

וכל אשר יקרא לו וגו׳‎ כדי שידע מעצמו להזכיר שמותם כשיצטרך להם שאילו קרא להן הקדוש ב״‎ה שמות ומלמד אותם לאדם לא היה יודע הדבר מהר וקשה לו ליכנס בדבר.