בְּרֵאשִׁית י״ט · י״ב

עוד מי לך פה. פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא מִי יֵשׁ לְךָ עוֹד בָּעִיר הַזֹּאת חוּץ מֵאִשְׁתְּךָ וּבְנוֹתֶיךָ שֶׁבַּבַּיִת:

חתן ובניך ובנתיך. וְאִם יֵשׁ לְךָ חָתָן אוֹ בָנִים וּבָנוֹת הוֹצֵא מִן הַמָּקוֹם:

ובניך. בְּנֵי בְּנוֹתֶיךָ הַנְּשׂוּאוֹת. וּמִ"אַ עד - מֵאַחַר שֶׁעוֹשִׂין נְבָלָה כָּזֹאת, מי לך פִּתְחוֹן פֶּה לְלַמֵּד סַנֵּגוֹרְיָא עֲלֵיהֶם? שֶׁכָּל הַלַּיְלָה הָיָה מֵלִיץ עֲלֵיהֶם טוֹבוֹת, קְרִי בֵיהּ מִי לְךָ פֶה:

וַאֲמָרוּ גֻּבְרַיָּא לְלוֹט עוֹד מָן לָךְ הָכָא חַתְנָא וּבְנָךְ וּבְנָתָךְ וְכֹל דִּי לָךְ בְּקַרְתָּא אַפֵּיק מִן אַתְרָא

עוד מי לך פה. אם יש לך חתן:

ובניך. או חתנים שהם כבניך וכבנותיך, והנה פה טענה על האומר כי האחד הלך להציל את לט כי הנה שניהם דברו אליו ועוד "כי משחיתים אנחנו" (פסוק יג), גם האחד שדבר לוט אחר כן עמו שאמר לו "ותגדל חסדך" (בראשית יט יט) הוא אמר, "כי לא אוכל לעשות דבר" (בראשית יט כב):

חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית י"ט:י"ב) מִי מִשֶּׁלְּךָ עוֹד בָּעִיר חוּץ מֵאִשְׁתְּךָ וּבְנוֹתֶיךָ שֶׁבַּבַּיִת, אִם יֵשׁ לְךָ חָתָן אוֹ בָּנִים וּבָנוֹת הוֹצֵא מִן הַמָּקוֹם. וְאִם כֵּן יִהְיֶה דִּבּוּרָם כְּדֶרֶךְ בְּנֵי אָדָם, שֶׁהוּא לֹא הָיָה לוֹ בָּנִים כִּי אִם בָּנוֹת. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית י"ט:י"ב) "חָתָן וּבָנֶיךָ", חֲתָנִים שֶׁהֵם כְּבָנֶיךָ. וְיִתָּכֵן שֶׁהָיוּ לוֹ בָּנִים גְּדוֹלִים נְשׂוּאֵי נָשִׁים וְדִבֵּר עִם חֲתָנָיו תְּחִלָּה, כִּי הָיָה סָבוּר שֶׁבָּנָיו יִשְׁמְעוּ לוֹ, וְכַאֲשֶׁר צָחֲקוּ עָלָיו חֲתָנָיו וְאָרְכוּ הַדְּבָרִים בֵּינֵיהֶם, הַשַּׁחַר עָלָה וְהַמַּלְאָכִים לֹא הִנִּיחוּהוּ לָקַחַת רַק הַנִּמְצָאִים אִתּוֹ בַּבַּיִת. וְהִנֵּה זְכוּתוֹ שֶׁל לוֹט הָיָה מַצִּיל בָּנִים וּבָנוֹת וַחֲתָנִים, לֹא כַּאֲשֶׁר חָשַׁב אַבְרָהָם שֶׁיָּמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע. וּבָרוּר הוּא שֶׁהָיוּ הַמַּלְאָכִים יוֹדְעִים דַּעַת עֶלְיוֹן בָּזֶה, כִּי גַּם צוֹעַר בִּתְפִלָּתוֹ נִמְלְטָה. וְיִתָּכֵן שֶׁהָיָה זֶה לִכְבוֹד הָאַכְסַנְיָא, כִּי דֶּרֶךְ מוּסָר לַשְּׁלוּחִים לְהַצִּיל בַּעַל בֵּיתָם וְכָל אֲשֶׁר לוֹ, כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ שְׁלוּחֵי יְהוֹשֻׁעַ (יהושע ו כג) שֶׁהִצִּילוּ גַּם כָּל מִשְׁפַּחַת בַּעֲלַת בֵּיתָם (בראשית רבה נ':י"א), לוֹט עַל יְדֵי שֶׁכִּבֵּד אֶת הַמַּלְאָךְ נָשָׂא לוֹ פָּנִים:

עוד מי לך פה - העוד לך קרובים בעיר מלבד אלו שבבית.

[ויאמרו האנשים אותם שבני המקום קראו להם אנשים].