כִּֽי־מַשְׁחִתִ֣ים אֲנַ֔חְנוּ אֶת־הַמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה כִּֽי־גָדְלָ֤ה צַעֲקָתָם֙ אֶת־פְּנֵ֣י יְהֹוָ֔ה וַיְשַׁלְּחֵ֥נוּ יְהֹוָ֖ה לְשַׁחֲתָֽהּ׃

אֲרֵי מְחַבְּלִין אֲנַחְנָא יָת אַתְרָא הָדֵין אֲרֵי סְגִיאַת קְבִלְתְּהוֹן קֳדָם יְיָ וְשַׁלְּחָנָא יְיָ לְחַבָּלוּתַהּ

וישלחנו - משקל דגש. ואף על פי שכל שליחות של שלוחים והחוזרים כתוב בהם וישלח משקל רפי באלו כתב משקל דגש. לפי שהוא שילוח של השחתה, כדכתיב: ושן בהמות אשלח בם. ישלח בהם ערוב.

כי משחתים אנחנו בכל שליחות המלאכים כתיב לשון יחיד, שוב אשוב, ויאמר המלט, וכאן כתיב לשון רבים. אלא כיון שבהפיכה מצינו לשון יחיד לבלתי הפכי, מצי נמי למינקט לשון רבים.

וישלחנו משקל כבד ודגש. אעפ״‎י שכל שליחות שלוחים החוזרים כתיב בהו וישלח מלשון קל ורפי, הכא כתיב משקל כבד ודגש לפי שהוא שלוח של השחתה, דוגמת ושן בהמות אשלח בם. ישלח בם ערוב.

כִּי מַשְׁחִיתִים וְגוֹ׳. הֲגַם שֶׁאֵין מַשְׁחִית אֶלָּא אֶחָד, לְצַד שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם יַחַד הָיוּ אוֹמְרִים לְשׁוֹן רַבִּים, שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִרְאֶה כִּי מַה שֶׁלְּפָנָיו אֵינוֹ אֶלָּא שַׁמָּשׁ בְּעָלְמָא.

אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁעַל גַּבְרִיאֵל הוּא אוֹמֵר הוּא וּצְבָאוֹ, אוֹ לְצַד שֶׁאֵין גַּבְרִיאֵל יָכוֹל לַעֲשׂוֹת דָּבָר עַד שֶׁיּוֹצִיא רְפָאֵל אֶת לוֹט, הֲרֵי שֶׁגַּם רְפָאֵל גּוֹרֵם רָעָה לִסְדוֹם וְאֵין בְּדָבָר זֶה שְׁתֵּי שְׁלִיחוּיוֹת.