וּבֶן־שְׁמֹנַ֣ת יָמִ֗ים יִמּ֥וֹל לָכֶ֛ם כׇּל־זָכָ֖ר לְדֹרֹתֵיכֶ֑ם יְלִ֣יד בָּ֔יִת וּמִקְנַת־כֶּ֙סֶף֙ מִכֹּ֣ל בֶּן־נֵכָ֔ר אֲשֶׁ֛ר לֹ֥א מִֽזַּרְעֲךָ֖ הֽוּא׃

ה׳ קובע שכל זכר יימול בגיל שמונה ימים, לדורות, בין יליד בית ובין מקנת כסף מבן נכר שאינו מזרעו של אברהם. רש״י מבאר ש״יליד בית״ הוא מי שילדה השפחה בבית, ו״מקנת כסף״ הוא עבד שנקנה לאחר שנולד. אבן עזרא מסביר את מבנה הפסוק: כל מי שהוא מזרעכם וכן יליד בית או מקנת כסף - כולם ימולו. הפסוק קובע את המועד המדויק של המילה - היום השמיני - ואת היקפה, הכולל לא רק את בני המשפחה אלא גם את העבדים שבבית. בכך נעשית המילה סימן המקיף את כל בני ביתו של אברהם, ולא רק את צאצאיו הביולוגיים הישירים.