וְהָאִישׁ֩ אֲשֶׁר־ה֨וּא טָה֜וֹר וּבְדֶ֣רֶךְ לֹא־הָיָ֗ה וְחָדַל֙ לַעֲשׂ֣וֹת הַפֶּ֔סַח וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵֽעַמֶּ֑יהָ כִּ֣י ׀ קׇרְבַּ֣ן יְהֹוָ֗ה לֹ֤א הִקְרִיב֙ בְּמֹ֣עֲד֔וֹ חֶטְא֥וֹ יִשָּׂ֖א הָאִ֥ישׁ הַהֽוּא׃

וְגַבְרָא דְהוּא דְכֵי וּבְאֹרַח לָא הֲוָה וְיִתְמְנַע לְמֶעְבַּד פִּסְחָא וְיִשְׁתֵּצֵי אֲנָשָׁא הַהִיא מֵעַמֵהּ אֲרֵי קֻרְבָּנָא דַיְיָ לָא קָרִיב בְּזִמְנֵהּ חוֹבֵהּ יְקַבֵּל גַבְרָא הַהוּא

ובדרך לא היה. או בדרך וכן ומכה אביו ואמו:

חטאו ישא. הוא בעצמו:

ובדרך לא היה או בדרך לא היה דוגמא מכה אביו ואמו.

וחדל לעשות הפסח. מעשות הפסח שיאמר הרי יש לו תשלומים. דוגמא ויחדלו לבנות העיר, אשר ברא אלוקים לעשות שפי׳‎ כי בו שבת מעשות מכל מלאכתו אשר ברא.

וְהָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא טָהוֹר וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה לֹא כָּתַב עֹנֶשׁ הַמְּבַטֵּל פֶּסַח בִּזְמַנּוֹ עַד עַתָּה וְלֹא כְּשֶׁכָּתַב מִצְוַת הַפֶּסַח, וּלְפִי מַה שֶׁנֶּחְלְקוּ בְּעִנְיָן זֶה (פסחים צג.) וְזֶה לְשׁוֹנָם: תָּנוּ רַבָּנָן חַיָּב עַל הָרִאשׁוֹן וְחַיָּב עַל הַשֵּׁנִי דִּבְרֵי רַבִּי, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר חַיָּב עַל הָרִאשׁוֹן וּפָטוּר עַל הַשֵּׁנִי, רַבִּי חֲנִינָא בֶּן עֲקִיבָא אוֹמֵר אַף עַל הָרִאשׁוֹן אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אִם כֵּן לֹא עָשָׂה הַשֵּׁנִי, וְאָמְרוּ שָׁם בִּפְסָחִים וּשְׁלָשְׁתָּם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ, יְעֻיַּן שָׁם. מֵעַתָּה לְכָל אַחַת מֵהַסְּבָרוֹת הִנִּיחַ הַכָּתוּב לוֹמַר עַד כָּאן לְכָל אֶחָד מֵהַסְּבָרוֹת כְּדַרְכּוֹ, מַה שֶׁלֹּא הָיִינוּ שׁוֹמְעִין כֵּן אִם הָיָה מְצַוֶּה בִּמְקוֹמוֹ.