לֹֽא־יַשְׁאִ֤ירוּ מִמֶּ֙נּוּ֙ עַד־בֹּ֔קֶר וְעֶ֖צֶם לֹ֣א יִשְׁבְּרוּ־ב֑וֹ כְּכׇל־חֻקַּ֥ת הַפֶּ֖סַח יַעֲשׂ֥וּ אֹתֽוֹ׃

לא ישאירו מן הפסח השני עד בוקר ועצם לא ישברו בו, ככל חוקת הפסח יעשו אותו. אונקלוס מתרגם את הכתוב כפשוטו: לא ישאירו ממנו עד הבוקר ועצם לא ישברו בו. לפי הפשט, הפסוק מלמד שפסח שני שווה בדיניו לפסח הראשון: איסור הותרת בשר עד הבוקר, איסור שבירת עצם, וקיום כל חוקות הפסח. שני דינים אלה - שלא להשאיר מן הבשר ושלא לשבור את עצמות הקרבן - נאמרו כבר בפסח מצרים, וחוזרים כאן ללמד שפסח שני נוהג בהם אף הוא. ההדגשה ״ככל חקת הפסח יעשו אתו״ קובעת שכל דיני הפסח הראשון חלים גם על השני, כדי שיהיה קרבן שלם ומקביל לו בכל פרטיו.