וְעַ֣ל ׀ מִזְבַּ֣ח הַזָּהָ֗ב יִפְרְשׂוּ֙ בֶּ֣גֶד תְּכֵ֔לֶת וְכִסּ֣וּ אֹת֔וֹ בְּמִכְסֵ֖ה ע֣וֹר תָּ֑חַשׁ וְשָׂמ֖וּ אֶת־בַּדָּֽיו׃

הפסוק עובר למזבח הזהב: ועל מזבח הזהב יפרשו בגד תכלת, וכיסו אותו במכסה עור תחש, ושמו את בדיו. אבן עזרא מבאר שמזבח הזהב מקבל בגד תכלת ומכסה, לכסות את הקודש שהוא הארון והשולחן והמנורה והמזבחות וכל כלי השרת. לפי פשט הכתוב, מזבח הזהב, הוא מזבח הקטורת הפנימי, מכוסה בבגד תכלת ובמכסה עור תחש, ובדיו מושמים לנשיאה. כך גם מזבח הזהב מוכן למסע בכיסוי מסודר, בדומה לשאר כלי הקודש. הזכרת ״בדיו״ מלמדת שהבדים נשארים במקומם לצורך הנשיאה בכתף. הפסוק ממשיך את רשימת הכלים המכוסים בידי הכהנים לפני המסע, כשכל כלי מקבל את הכיסוי המתאים לו לפי קדושתו ומבנהו.