רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11אל מכסה עור תחש. כְּמִין מַרְצוּף:
וְנָתְנ֤וּ אֹתָהּ֙ וְאֶת־כׇּל־כֵּלֶ֔יהָ אֶל־מִכְסֵ֖ה ע֣וֹר תָּ֑חַשׁ וְנָתְנ֖וּ עַל־הַמּֽוֹט׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
אל מכסה עור תחש. כְּמִין מַרְצוּף:
וְיִתְּנוּן יָתָהּ וְיָת כָּל מָנָהָא לְחוֹפָאָה דִמְשַׁךְ סַסְגוֹנָא וְיִתְּנוּן עַל אֲרִיחָא
ונתנו על המוט. כי אין לה בדים והוא כמו וישאוהו במ וט:
ונתנו על המוט - טועה היה בזה ר' יוסף קרא. מדלא כתיב כדכתיב: במוט בשנים - והיה רוצה לומר שכל המוט היה תחת הכלים, מדכתיב: על. השיבותי: כי המוטות היו מצד הכלים, כדרך כל משא שנותנין המוטות בטבעות שבצדי הכלים, כדכתיב בפרשת המשכן, אבל אצל לשון ונתנו - ראוי לומר על המוט ואצל לשון משא אמר במוט כדכתיב: וישאוהו במוט. ונשא בם את השלחן, כדכתיב: בכתף ישאו - אין לכם משא אלא בכתף, כלומר: בדבר זה נושאין זה.