וְאִם־בְּשִׂנְאָ֖ה יֶהְדֳּפֶ֑נּוּ אֽוֹ־הִשְׁלִ֥יךְ עָלָ֛יו בִּצְדִיָּ֖ה וַיָּמֹֽת׃

הכתוב ממשיך בסימני המזיד: אם דחף את הנרצח בשנאה, או השליך עליו דבר בכוונת מארב ומת, הרי זה רוצח. רש״י מבאר את הלשון ״בצדיה״ כתרגומו ״בכמנא״, כלומר במארב ובכוונה תחילה. אבן עזרא מבאר ש״יהדפנו״ פירושו דוחפו ממקום גבוה, ו״השליך עליו״ הכוונה כגון קיר נטוי או כלי שימות בו. כך מפרט הכתוב את סימני הכוונה הרעה המגדירים את המעשה כרצח במזיד, שבו יש מארב ותכנון ולא מקרה.