וְהִקְרִיתֶ֤ם לָכֶם֙ עָרִ֔ים עָרֵ֥י מִקְלָ֖ט תִּהְיֶ֣ינָה לָכֶ֑ם וְנָ֥ס שָׁ֙מָּה֙ רֹצֵ֔חַ מַכֵּה־נֶ֖פֶשׁ בִּשְׁגָגָֽה׃

הכתוב מצווה להזמין ולהכין ערים שתהיינה ערי מקלט, שאליהן ינוס רוצח המכה נפש בשגגה. רש״י מבאר שלשון ״והקריתם״ עניינה הזמנה, כלשון ״כי הקרה ה׳ אלהיך לפני״. אבן עזרא מבאר שהלשון היא מגזרת ״קריה״, כלומר עיר. כך נקבע העיקרון היסודי של ערי המקלט: מי שהרג אדם בלא כוונה, בשגגה, יכול לנוס אל עיר מקלט ולמצוא בה מחסה מפני גואל הדם, עד לבירור דינו.