וְהָיָ֗ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּמִּ֛יתִי לַעֲשׂ֥וֹת לָהֶ֖ם אֶֽעֱשֶׂ֥ה לָכֶֽם׃ {פ}

ה׳ מסיים באזהרה: והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם. רשב״ם מבאר שהכוונה - חשבתי לעשות להם את אשר ציוויתי לכם, ״לא תחיה כל נשמה״, ואם אתם מותירים ומחיים אותם, אעשה לכם שלא אחיה אתכם. אור החיים מבאר שחשב ה׳ במצווה זו לישראל, ואם לא יעשוה תישאר מחשבתו עומדת בלא קיום. הפסוק חותם את הפרשה באזהרה חמורה: אם ישראל לא יורישו את העמים, יביא ה׳ עליהם את העונש שיועד לאותם עמים. עצם ההיפוך - ״אעשה לכם״ במקום ״להם״ - ממחיש את חומרת הדבר. בכך מדגישה התורה שקיום מצוות ההורשה אינו רק לטובת ישראל, אלא תנאי לישיבתם בארץ, ושהזנחתה עלולה להפוך את גורל העמים לגורלם של ישראל עצמם.