וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

פסוק זה פותח פרשה חדשה שבה מצווה הקדוש ברוך הוא את משה על גבולות ארץ ישראל. זהו לשון פתיחה קבוע בתורה, שבו מוסר הכתוב כי הדיבור הבא בא מאת ה׳ אל משה, כדי שימסור אותו לבני ישראל. אונקלוס מתרגם כדרכו שהיה זה מאמר של ה׳ אל משה. בפשט, הפסוק מכין את הקורא לקראת פירוט תחומי הארץ שעתידים בני ישראל לרשת, ומדגיש שכל חלוקת הארץ וגבולותיה אינם החלטה אנושית אלא ציווי אלוקי מפורש.