הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר הִכָּ֤ה יְהֹוָה֙ לִפְנֵי֙ עֲדַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל אֶ֥רֶץ מִקְנֶ֖ה הִ֑וא וְלַֽעֲבָדֶ֖יךָ מִקְנֶֽה׃ {ס}

השבטים מסבירים שהארץ אשר הכה ה׳ לפני עדת ישראל היא ארץ מקנה, ולעבדיך - כלומר לנו - יש מקנה רב. אונקלוס מתרגם שהיא ארץ כשרה למקום בהמות. הפסוק ממקד את הטיעון: מצד אחד הארץ ראויה במיוחד לרעיית צאן ובקר, ומצד שני יש לשבטים אלה עדרים גדולים הזקוקים למרעה כזה. ההתאמה בין תכונת הארץ לבין צורכי השבטים היא הבסיס לבקשתם. עצם ההדגשה שהארץ ״אשר הכה ה׳ לפני עדת ישראל״ מלמדת שהם רואים בה חלק מן הכיבוש הכללי של ישראל, ולכן סבורים שיש להם זכות לבקש להתנחל בה במקום לעבור את הירדן.