וַיֹּאמְר֗וּ אִם־מָצָ֤אנוּ חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ יֻתַּ֞ן אֶת־הָאָ֧רֶץ הַזֹּ֛את לַעֲבָדֶ֖יךָ לַאֲחֻזָּ֑ה אַל־תַּעֲבִרֵ֖נוּ אֶת־הַיַּרְדֵּֽן׃

וַאֲמָרוּ אִם אַשְׁכַּחְנָא רַחֲמִין בְּעֵינָיךְ תִּתְיְהִיב יָת אַרְעָא הָדָא לְעַבְדָךְ לְאַחֲסָנָא לָא תְעַבְרִינָנָא יָת יַרְדְנָא

ויאמרו יותן. אמר ויאמרו פעם אחרת בעבור שארכו הדברים י"א כי את הוא פעול יותן ולא אדע למה זה כי הנה כתוב נעתם ארץ. יחלק הארץ ולא נשא אותם הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו:

[יתן את הארץ הזאת הרי לשון זכר גבי נקבה].

וַיֹּאמְרוּ וְגוֹ׳ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ וְגוֹ׳. הֻצְרַךְ לוֹמַר תֵּיבַת וַיֹּאמְרוּ הֲגַם שֶׁהֵם עוֹדָם מְדַבְּרִים וְלֹא הָיָה הֶפְסֵק לְדִבְרֵיהֶם, לַהֲעִירְךָ כִּי עַד עַתָּה הָיוּ מְסַדְּרִים הַהַצָּעָה שֶׁבְּאֶמְצָעוּתָם תִּתְקַבֵּל הַשְּׁאֵלָה כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה, וּמִכָּאן הוּא מַתְחִיל מַאֲמַר הַשְּׁאֵלָה. וְאָמְרוֹ יֻתַּן וְלֹא אָמְרוּ תִּתֵּן, לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי כִּי כֹּחַ נַחֲלַת הָאָרֶץ הִיא בְּמֶלֶךְ וְכֹהֵן וְיִשְׂרָאֵל, לָזֶה אָמְרוּ ״יֻתַּן״, פֵּרוּשׁ תִּהְיֶה הַנְּתִינָה בְּאֹפֶן הַמּוֹעִיל, אוֹ אִם יִרְצֶה לָתֵת מֹשֶׁה לְבַדּוֹ כְּמִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ שֶׁיָּכוֹל לָתֵת כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי, אוֹ בְּהַסְכָּמַת אֶלְעָזָר וְהַנְּשִׂיאִים כְּדִין חֲלֻקַּת הָאָרֶץ.

אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן. הַכַּוָּנָה בָּזֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא בתרא קט:) בְּפָסוּק ״וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ״, שֶׁהַבַּת מַעֲבֶרֶת הַנַּחֲלָה מִמְּקוֹמָהּ, כְּמוֹ כֵן נִתְכַּוְּנוּ לוֹמַר שֶׁאִם לֹא יִתֵּן לָהֶם אֶרֶץ הַמִּקְנֶה הָרְאוּיָה לָהֶם הִנֵּה הוּא מַעֲבִיר נַחֲלָתָם מִמְּקוֹמָהּ.

עוֹד נִתְכַּוְּנוּ לְהָרִים מִכְשׁוֹל הַחֲשָׁד בָּהֶם שֶׁבּוֹחֲרִים בְּאֶרֶץ זוֹ לְצַד הַמְּנוּחָה לְבַל יִכָּנְסוּ לְאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם, וְאָמְרוּ שֶׁטַּעַם דִּבְרֵיהֶם אֵינוֹ אֶלָּא לְפִי שֶׁאֵינָם רוֹצִים לִנְחוֹל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן אֶלָּא כָּאן לְצַד הַהֲכָנָה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם, וְלֹא כְּדֵי שֶׁלֹּא יַטְרִיחוּ בְּמִלְחֲמוֹת יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ כִּי אֵין לָהֶם בָּזֶה אֶלָּא הַעֲבָרָה.

עוֹד נִתְכַּוְּנוּ בְּמַאֲמַר אַל תַּעֲבִירֵנוּ לוֹמַר, כִּי יֵשׁ בָּזֶה דָּבָר נָאוֹת לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁיָּקֵלוּ מֵעֲלֵיהֶם עֻלָּם וְלֹא יִצְטָרְכוּ לִנְחֹל אוֹתָם בָּאָרֶץ.

עוֹד אֶפְשָׁר שֶׁנִּתְכַּוְּנוּ לִשְׁלוֹל הַעֲבָרָתָם עִם יִשְׂרָאֵל, כְּדֶרֶךְ שֶׁהִתְנָה עֲלֵיהֶם מֹשֶׁה לְבַסּוֹף, וְסָמְכוּ עַל הַטַּעַם שֶׁנָּתְנוּ בִּתְחִלַּת דִּבְרֵיהֶם שֶׁאָמְרוּ ״אֲשֶׁר הִכָּה ה׳״, וְאֵין צֹרֶךְ לַעֲבֹר כָּל חָלוּץ.