אִם־יִרְא֨וּ הָאֲנָשִׁ֜ים הָעֹלִ֣ים מִמִּצְרַ֗יִם מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה אֵ֚ת הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֛עְתִּי לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹ֑ב כִּ֥י לֹא־מִלְא֖וּ אַחֲרָֽי׃

משה מצטט את לשון השבועה: אם יראו האנשים העולים ממצרים מבן עשרים שנה ומעלה את האדמה אשר נשבע ה׳ לאברהם ליצחק וליעקב, כי לא מילאו אחריו. אבן עזרא מבאר שהמילה ״מלאו״ קלה בלמ״ד והיא מן הבניין הכבד, כמו ״מלא קרנך שמן״, ופירושה שלא השלימו את מה שהתחילו. הגזרה חלה על כל הגברים מבן עשרים ומעלה מדור יוצאי מצרים, שבשל חטא המרגלים לא זכו לראות את הארץ המובטחת. משה מזכיר את השבועה החמורה הזאת כדי להבהיר עד כמה חמור הדבר להניא את לב העם מן הכניסה לארץ - עוון שכזה גרם לדור שלם למות במדבר ולא לזכות בקיום הבטחת האבות.