בְּמִדְבַּר ל׳ · י״ד

כׇּל־נֵ֛דֶר וְכׇל־שְׁבֻעַ֥ת אִסָּ֖ר לְעַנֹּ֣ת נָ֑פֶשׁ אִישָׁ֥הּ יְקִימֶ֖נּוּ וְאִישָׁ֥הּ יְפֵרֶֽנּוּ׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

הפסוק קובע: כל נדר וכל שבועת איסר לענות נפש, אישה יקימנו ואישה יפרנו. רש״י מבאר שלפי שאמר שהבעל מפר, יכול היה לחשוב שכל הנדרים במשמע, לכן נאמר ״לענות נפש״ - אינו מפר אלא נדרי עינוי נפש בלבד, והם מפורשים במסכת נדרים. אבן עזרא מבאר ש״לענות נפש״ פירושו אפילו לענות נפש, שהוא הצום. הפסוק מגביל את כוח הבעל להפר: הוא יכול לקיים או להפר, אך רק נדרים הנוגעים לעינוי נפש. רש״י מדגיש שאין הבעל מפר כל נדר, אלא רק נדרי עינוי - כגון צום או נדרים הפוגעים ביחסי האישות. אבן עזרא מבאר ש״לענות נפש״ כולל אף את הצום. הפסוק מבהיר את גבולות סמכות הבעל: אין בכוחו לבטל כל נדר של אשתו, אלא רק נדרים מסוג מסוים - אלה הפוגעים בנפש. כך מאוזן כוח הבעל: מצד אחד יש לו סמכות להפר, ומצד שני סמכות זו מוגבלת לנדרים מסוימים בלבד. שאר הנדרים, שאינם נוגעים לעינוי נפש, נותרים בתוקפם ואין הבעל יכול לבטלם.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

כל נדר וכל שבעת אסר וגו'. לְפִי שֶׁאָמַר שֶׁהַבַּעַל מֵפֵר, יָכוֹל כָּל נְדָרִים בְמַשְׁמָע, תַּ"ל לענת נפש - אֵינוֹ מֵפֵר אֶלָּא נִדְרֵי עִנּוּי נֶפֶשׁ בִּלְבַד, וְהֵם מְפֹרָשִׁים בְּמַסֶּ' נְדָרִים (דף ע"ט):

Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann -- corrected vocalization

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

כָּל נְדַר וְכָל קִיוּמַת אִסַר לְסַגָפָא נְפָשׁ בַּעֲלַהּ יְקַיְמִינוּן וּבַעֲלַהּ יְבַטְלִינוּן

Onkelos Numbers

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

לענות נפש. אפי' לענות נפש שהוא הצום כאשר פירשתי:

On Your Way

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבוּעַת אִסָּר לְעַנֹּת נָפֶשׁ - לְפִי שֶׁאָמַר שֶׁהַבַּעַל מֵפֵר, יָכוֹל כָּל נְדָרִים בְּמַשְׁמַע? תַּלְמוּד לוֹמַר ״לְעַנּוֹת נָפֶשׁ״, אֵינוֹ מֵפֵר אֶלָּא נִדְרֵי עִנּוּי נֶפֶשׁ בִּלְבַד, וְהֵם הַמְפֹרָשִׁים בְּמַסֶּכֶת נְדָרִים, לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר ל׳:י״ד). וּבְלָשׁוֹן קְצָרָה דִּבֵּר הָרַב, כִּי הַבַּעַל מֵפֵר נִדְרֵי עִנּוּי נֶפֶשׁ, וְהֵם כְּגוֹן ״פֵּרוֹת הָעוֹלָם אֲסוּרִים עָלַי״, וַאֲפִלּוּ נָדְרָה שֶׁלֹּא תִטְעוֹם אֶחָד מִכָּל הַמִּינִים (תוספתא נדרים פ״ז ה״ג), וּמֵפֵר גַּם כֵּן דְּבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם עִנּוּי נֶפֶשׁ, כְּגוֹן שֶׁלֹּא אֶכְחוֹל וְשֶׁלֹּא אֲפַקֵּס וְשֶׁלֹּא אֲשַׁמֵּשׁ מִטָּתִי, וְהֵם שֶׁאָמַר בָּהֶם ״בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ״ (במדבר ל׳:י״ז), כִּדְמְפֹרָשׁ בְּפֶרֶק אַחֲרוֹן שֶׁל נְדָרִים (עט). וְכֵן הַדִּין בָּאָב עַצְמוֹ, דְּתַנְיָא בְּסִפְרֵי (מטות כז): אֵין לִי אֶלָּא בַּעַל שֶׁאֵין מֵפֵר אֶלָּא נְדָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ וּנְדָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם עִנּוּי נֶפֶשׁ, הָאָב מִנַּיִן? הֲרֵי אַתָּה דָן וְכוּ׳ עַד שֶׁלֹּא זָכִיתִי לָדוּן, תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֵלֶּה הַחֻקִּים אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ אֶת מֹשֶׁה בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ בֵּין אָב לְבִתּוֹ״, עַל כָּרְחֲךָ אַתָּה מַקִּישׁ אֶת הָאָב לַבַּעַל - מָה הַבַּעַל אֵינוֹ מֵפֵר אֶלָּא דְּבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ וּדְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם עִנּוּי נֶפֶשׁ, אַף הָאָב אֵין מֵפֵר אֶלָּא דְּבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ וּדְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם עִנּוּי נֶפֶשׁ. וְכָךְ הִיא שְׁנוּיָה עוֹד בִּגְמָרָא שֶׁל נְדָרִים יְרוּשַׁלְמִי (פי״א ה״א):

Vocalized Edition