וּבַחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֗וֹן בְּאַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר י֖וֹם לַחֹ֑דֶשׁ פֶּ֖סַח לַיהֹוָֽה׃

ה' עובר למועדים: ובחודש הראשון בארבעה עשר יום לחודש פסח לה'. תרגום אונקלוס מתרגם את הכתוב כפשוטו. אבן עזרא מבאר שלא הזכיר ״בין הערביים״, וגם זה חיזוק למעתיקים, כלומר למסורת חכמים, אף על פי שאין להם צורך בכך. הפסוק פותח את פרשת קורבנות המועדים, החל מחג הפסח בארבעה עשר בניסן. הזכרת הפסח בתאריכו מציינת את קורבן הפסח הנשחט בערב החג. אבן עזרא מעיר שהכתוב לא פירש את זמן ״בין הערביים״ של שחיטת הפסח, ומכאן חיזוק לצורך במסורת שבעל פה המשלימה את פרטי הדינים שאינם מפורשים בכתוב. כך פותח הפסוק את סדרת המועדים, שבהם מוקרבים קורבנות מוסף מיוחדים לצד קורבנות היום, ומכין את הרקע לפירוט מוספי חג המצות שיבואו בהמשך.