רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11ושלשה עשרנים. כְּמִשְׁפַּט נִסְכֵּי פַר, שֶׁכֵּן הֵן קְצוּבִין בְּפָרָשַׁת נְסָכִים:
Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann -- corrected vocalization
בְּמִדְבַּר כ״ח · י״ב
וּשְׁלֹשָׁ֣ה עֶשְׂרֹנִ֗ים סֹ֤לֶת מִנְחָה֙ בְּלוּלָ֣ה בַשֶּׁ֔מֶן לַפָּ֖ר הָאֶחָ֑ד וּשְׁנֵ֣י עֶשְׂרֹנִ֗ים סֹ֤לֶת מִנְחָה֙ בְּלוּלָ֣ה בַשֶּׁ֔מֶן לָאַ֖יִל הָֽאֶחָֽד׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
במילים פשוטות
ה' מפרט את מנחת מוסף ראש חודש: שלושה עשרונים סולת מנחה בלולה בשמן לפר האחד, ושני עשרונים סולת מנחה בלולה בשמן לאיל האחד. רש״י מבאר ש״ושלשה עשרנים״ הוא כמשפט נסכי פר, שכן הם קצובים בפרשת נסכים. תרגום אונקלוס מתרגם את הכתוב כפשוטו. הפסוק מפרט את מנחות הסולת המלוות את פרי מוסף ראש חודש ואת האיל. הביאור מלמד שכמויות הסולת קבועות ומדויקות לפי סוג הבהמה, כפי שנקבע בפרשת הנסכים: שלושה עשרונים לפר ושני עשרונים לאיל. כל בהמה מלווה במנחת סולת בשיעור התואם את גודלה, כך שהקורבן שלם וכולל בשר, דגן ושמן. הקפדה זו על השיעורים המדויקים מבטאת את הסדר והדיוק בעבודת הקורבנות, שבה לכל פרט יש מקום ומידה קבועים על פי ההלכה.
מבוסס על רש״י · נכתב ונערך במקור
כל המפרשים
אונקלוס
תרגום אונקלוס · המאה ה־2וּתְלָתָא עִשְׂרוֹנִין סוּלְתָּא מִנְחָתָא דְפִילָא בִמְשַׁח לְתוֹרָא חָד וּתְרֵין עִשְׂרוֹנִין סֻלְתָּא מִנְחָתָא דְפִילָא בִמְשַׁח לְדִכְרָא חָד
Onkelos Numbers