וְעִשָּׂרֹ֣ן עִשָּׂר֗וֹן סֹ֤לֶת מִנְחָה֙ בְּלוּלָ֣ה בַשֶּׁ֔מֶן לַכֶּ֖בֶשׂ הָאֶחָ֑ד עֹלָה֙ רֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ אִשֶּׁ֖ה לַיהֹוָֽה׃

ה' משלים את מנחת מוסף ראש חודש: ועישרון עישרון סולת מנחה בלולה בשמן לכבש האחד, עולה ריח ניחוח אישה לה'. תרגום אונקלוס מתרגם את הכתוב כפשוטו, שלכל כבש עישרון סולת. הפסוק קובע את מנחת הכבשים במוסף ראש חודש: עישרון סולת אחד לכל כבש, בשונה מן הפר שלו שלושה עשרונים ומן האיל שלו שני עשרונים. כך מושלם מערך המנחות של מוסף ראש חודש, כאשר לכל סוג בהמה שיעור סולת קבוע לפי גודלה. חזרת הכתוב על היות הקורבן ״ריח ניחוח אישה לה'״ מבטאת את התכלית הרוחנית של כל הקורבנות, שהם נחת רוח לפני ה'. הדיוק בשיעורי המנחה לכל בהמה מלמד על שלמות עבודת ראש חודש, שבה כל פרט תואם את משפט הנסכים הקבוע בתורה.