בלעם ממשיך: אם ייתן לי בלק מלוא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה׳ לעשות טובה או רעה מלבי, אשר ידבר ה׳ אותו אדבר. רש״י מדייק שכאן לא נאמר ״אלוהי״ כמו שנאמר בראשונה, לפי שידע בלעם שנבאש בהקדוש ברוך הוא ונטרד. אונקלוס מתרגם כפשוטו שאין לבלעם רשות לעבור על גזירת דבר ה׳. הפסוק חוזר על הצהרת בלעם שאין בכוחו לפעול נגד רצון ה׳ אף תמורת הון רב. רש״י מוסיף דיוק חשוב: השמטת ״אלוהי״ מלמדת שבלעם כבר יודע שנדחה מלפני ה׳ ואיבד את מעמדו. כך, אף בהצהרתו על נאמנות לדבר ה׳, מבצבצת הכרתו שהוא עצמו נטרד ואינו עוד קרוב לה׳. הפסוק מבטא את המתח שבדמותו של בלעם: מצד אחד הוא מודה בכפיפותו המוחלטת לה׳, ומצד שני הכתוב מרמז שקרבתו לה׳ כבר אבדה. גם הצהרת הנאמנות אינה מכסה על מפלתו הרוחנית.
