אונקלוס
תרגום אונקלוס · המאה ה־2וַאֲמַר בִּלְעָם לְבָלָּק הֲלָא אַף לְאִזְגַדָךְ דִי שַׁלְחַת לְוָתִי מַלֵילִית לְמֵימָר
Onkelos Numbers
בְּמִדְבַּר כ״ד · י״ב
וַיֹּ֥אמֶר בִּלְעָ֖ם אֶל־בָּלָ֑ק הֲלֹ֗א גַּ֧ם אֶל־מַלְאָכֶ֛יךָ אֲשֶׁר־שָׁלַ֥חְתָּ אֵלַ֖י דִּבַּ֥רְתִּי לֵאמֹֽר׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
במילים פשוטות
בלעם משיב לבלק: הלוא גם אל מלאכיך אשר שלחת אלי דיברתי לאמור. אונקלוס מתרגם כפשוטו שבלעם אומר שכבר דיבר גם אל שליחי בלק. הרמב״ן מבאר שבלעם מתנצל עתה במה שאמר לשליחי בלק בשובם אליו, טרם שידע מה יוסיף ה׳ לדבר עמו, אבל אחרי כן הראה שיבוא ויקלל, עד שהתרה בו המלאך בדרך. הפסוק פותח את תשובת בלעם לבלק: הוא מזכיר לו שכבר הודיע לשלוחיו מראש שאינו שולט במוצא פיו. בכך מנסה בלעם לפטור עצמו מאחריות לתוצאה, בטענה שהזהיר את בלק מלכתחילה. אך הרמב״ן מעיר על צביעותו של בלעם - שכן למרות הצהרותיו, בפועל רצה לבוא ולקלל, עד שנצרך המלאך להתרות בו בדרך. תשובת בלעם משקפת אפוא ניסיון להיראות נאמן לדבר ה׳, בעוד שבלבו חפץ בקללה. הפער בין דבריו למעשיו חושף שוב את אופיו.
מבוסס על אונקלוס, רמב״ן · נכתב ונערך במקור
כל המפרשים
רמב״ן
רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13הֲלֹא גַּם אֶל מַלְאָכֶיךָ יִתְנַצֵּל בִּלְעָם עַתָּה בְּמָה שֶׁאָמַר לְמַלְאָכָיו בְּשׁוּבָם אֵלָיו, טֶרֶם שֶׁיָּדַע מַה יּוֹסֵף ה' דַּבֵּר עִמּוֹ, אֲבָל אַחֲרֵי כֵן הֶרְאָה שֶׁיָּבֹא וִיקַלֵּל, עַד שֶׁהִתְרָה בּוֹ הַמַּלְאָךְ בַּדֶּרֶךְ כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי (רמב״ן על במדבר כ״ב:כ׳):
Vocalized Edition