בְּמִדְבַּר כ״ג · י״ט

לא איש וגו'. כְּבָר נִשְׁבַּע לָהֶם לַהֲבִיאָם וּלְהוֹרִישָׁם אֶרֶץ שִׁבְעָה אֻמּוֹת וְאַתָּה סָבוּר לַהֲמִיתָם בַּמִּדְבָּר?:

ההוא אמר וגו'. בִּלְשׁוֹן תֵּמַהּ, וְתַרְגּוּמוֹ וְתָיְבִין וּמִתְמַלְּכִין - חוֹזְרִים וְנִמְלָכִין לַחֲזֹר בָּהֶם:

לָא כְמִלֵי בְּנֵי אֱנָשָׁא מֵימַר אֱלָהָא בְּנֵי אֱנָשָׁא אָמְרִין וּמְכַדְבִין וְאַף לָא כְעוֹבָדֵי בְּנֵי בִּשְׂרָא דְאִינוּן גָזְרִין לְמֶעְבַּד וְתַיְבִין וּמִתְמַלְכִין דְהוּא אָמַר וְעָבֵיד וְכָל מֵימְרֵהּ מִתְקַיָם

אמר ולא יעשה. אמרו:

ודבר. דברה:

לא איש אל - אינו איש לחזור מברכתו בשעה מועטת כזו, שהרי לא פשעו אחר הברכה שברכתי אותם היום.

ויכזב - והוא היאך יכזב בו בחנם.

ויתנחם - בתמיה. והיאך יתנחם?!

ולא יעשה - בתמיה.

לא איש אל ויכזב אינו איש לחזור מברכתו כיון שברכתים היום בשמו שהרי לא פשעו.

ובן אדם ויתנחם שלש נחמות מצויות, אחת במי שאינו עומד בדבורו, ואחרת במי שאינו יכול, והשלישית בפשיעת המקבל ועל השתיים אמר בלעם ובן אדם ויתנחם.

לֹא אִישׁ וְגוֹ׳ וּבֶן אָדָם וְגוֹ׳. אָמַר שְׁתֵּי הַדְרָגוֹת כְּנֶגֶד שְׁתֵּי בְּחִינוֹת: הָאַחַת אֲשֶׁר יַבְטִיחַ הָאָדָם הַזּוּלָת עַל דָּבָר, וְהַשֵּׁנִי אֲשֶׁר יַחְכִּים אָדָם עֲשׂוֹת דָּבָר בְּהַנְהָגוֹתָיו וְעִנְיָנָיו שֶׁאֵין נוֹגְעִים לַזּוּלָת. כְּנֶגֶד מַאֲמָר שֶׁהוּא הַבְטָחַת הַזּוּלָת אָמַר לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב, וּכְנֶגֶד מַאֲמָר שֶׁאֵינוֹ נוֹגֵעַ לַזּוּלָת אָמַר וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם, שֶׁאֵינוֹ מְכַזֵּב בַּזּוּלָת אֶלָּא יִנָּחֵם עַל אֲשֶׁר דִּבֵּר עֲשׂוֹת. וּבְמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ יֵשׁ שְׁנֵי דְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֵּר ה׳: אֶחָד לְהָקִים מַלְכוּת יִשְׂרָאֵל וּלְהֵטִיב לָהֶם, וְהַשֵּׁנִי שֶׁחָשַׁב ה׳ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ לָתֵת תּוֹרָתוֹ לְעַם קְדוֹשׁוֹ, וְהֵם דְּבָרִים שֶׁנּוֹגְעִים לוֹ יִתְבָּרַךְ. וּכְנֶגֶד שְׁנֵיהֶם אָמַר ״לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב״ בַּהַבְטָחוֹת הַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר הִבְטִיחַ לָאָבוֹת, ״וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם״ מִמַּה שֶׁחָשַׁב בְּהַנְהָגוֹת עוֹלָמוֹ לָתֵת תּוֹרָתוֹ לְיִשְׂרָאֵל וּלְהַדְרִיכָם לְקַיֵּם מִצְווֹתָיו. וְאִם כֵּן, אֵיךְ יַחְשֹׁב לְקַלֵּל יִשְׂרָאֵל וְנִמְצָא מְכַזֵּב חָס וְשָׁלוֹם בְּהַבְטָחוֹתָיו לָאָבוֹת וְנִחָם עַל מַה שֶׁחָשַׁב עֲשׂוֹת?

וְאָמְרוֹ ״וִיכַזֵּב״ ״וְיִתְנֶחָם״ בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו, כָּלַל בָּזֶה שְׁתֵּי הַדְרָגוֹת: אַחַת, שֶׁאֵינוֹ אִישׁ וְלֹא אָדָם, וְעוֹד לַחְשֹׁד בּוֹ חָס וְשָׁלוֹם דָּבָר שֶׁאֲפִלּוּ בַּנִּבְרָאִים הוּא גֵּרָעוֹן, וְהוּא הַכָּזָב וְהַחֲרָטָה. וְנִתְכַּוֵּן בָּזֶה שֶׁמִּן הַנִּמְנָע שֶׁיַּסְכִּים עַל קִלְלַת יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁיִּהְיוּ בּוֹ שְׁנֵי דְּבָרִים: ״אִישׁ וִיכַזֵּב״ וּ״בֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם״, שֶׁהֲגַם שֶׁהָיָה חָס וְשָׁלוֹם אִישׁ וִיכַזֵּב, עִם כָּל זֶה לֹא יִתְחָרֵט לְמַה שֶׁנוֹגֵעַ לְמַה שֶׁחָשַׁב עֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ בְּאֶמְצָעוּת יִשְׂרָאֵל. וְטַעַם שֶׁפַּעַם אַחַת אָמַר ״אִישׁ״ וּפַעַם אַחַת אָמַר ״בֶּן אָדָם״, לְפִי שֶׁהַמַּבְטִיחַ לְהֵטִיב לַזּוּלַת יֶשְׁנוֹ בְּגֶדֶר מַעֲלָה, לָזֶה אָמַר לְשׁוֹן חֲשִׁיבוּת, וּבִפְרָט הַמִּתְחָרֵט עַל מַה שֶׁחָשַׁב עַל עַצְמוֹ אָמַר ״וּבֶן אָדָם״.

הַהוּא אָמַר וְגוֹ׳. פְּשַׁט הַכָּתוּב חוֹזֵר לְהָאָדָם, וְאֶפְשָׁר לְפָרְשׁוֹ עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: כְּשֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה אֵינוֹ צָרִיךְ לְמַעֲשֶׂה אֶלָּא בְּמַאֲמָר הוּא נַעֲשֶׂה, וְהוּא אָמְרוֹ הַהוּא - פֵּרוּשׁ, הָאֵל שֶׁהִזְכִּיר בְּסָמוּךְ, ״אָמַר״ - פֵּרוּשׁ פְּעֻלּוֹתָיו שֶׁעָשָׂה הוּא אָמַר וַתֶּהִי, וְלֹא יַעֲשֶׂה - פֵּרוּשׁ לֹא יִצְטָרֵךְ לְמַעֲשֶׂה, כְּאָמְרוֹ (בראשית א:ג) ״וַיֹּאמֶר וְגוֹ׳ וַיְהִי כֵן״, וְכֵן אָמְרוּ בַּמִּשְׁנָה (אבות ה:א) ״בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם״. וְאָמְרוֹ וְדִבֶּר וְגוֹ׳ - פֵּרוּשׁ וּכְשֶׁהַמַּעֲשֶׂה שֶׁנַּעֲשָׂה בְּמַאֲמָרוֹ אֵינוֹ כָּל כָּךְ קַיָּם, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם שֶׁהָיָה הָעוֹלָם רוֹפֵף וְרוֹעֵד, דִּכְתִיב (איוב כו:יא) ״עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ וְיִתְמְהוּ מִגַּעֲרָתוֹ״, וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה יב.) שֶׁגָּעַר ה׳ בָּהֶם וְנִתְקַיְּמוּ, וְהוּא אָמְרוֹ וְדִבֶּר לְשׁוֹן קוֹשִׁי, וְלֹא יְקִימֶנָּה - פֵּרוּשׁ וְלֹא יִצְטָרֵךְ לְקַיְּמֶנָּה אֶלָּא בְּדִבּוּרוֹ הַקָּשֶׁה הִיא מִתְקַיֶּמֶת וּמִתְחַזֶּקֶת.