בְּמִדְבַּר כ״ג · כ׳

הנה ברך לקחתי. אַתָּה שׁוֹאֲלֵנִי "מַה דִּבֶּר ה'?", קִבַּלְתִּי מִמֶּנּוּ לְבָרֵךְ אוֹתָם:

וברך ולא אשיבנה. הוּא בֵּרֵךְ אוֹתָם וַאֲנִי לֹא אָשִׁיב אֶת בִּרְכָתוֹ:

וברך. כְּמוֹ וּבִרֵּךְ, וְכֵן הִיא גִזְרַת רֵי"ש, כְּמוֹ (תהלים ע"ד) "אוֹיֵב חֵרֵף" כְּמוֹ חִרֵּף, וְכֵן (שם מ') "וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ" - הַמְהַלֵּל וּמְבָרֵךְ אֶת הַגּוֹזֵל וְאוֹמֵר אַל תִּירָא כִּי לֹא תֵעָנֵשׁ, שָׁלוֹם יִהְיֶה לְךָ, מַרְגִּיז הוּא לְהַקָּבָּ"ה; וְאֵין לוֹמַר ברך שֵׁם דָּבָר, שֶׁאִם כֵּן הָיָה נָקוּד בְּפַתָּ"ח קָטָן וְטַעְמוֹ לְמַעְלָה, אֲבָל לְפִי שֶׁהוּא לְשׁוֹן פִּעֵל, הוּא נָקוּד קָמָץ קָטָן וְטַעְמוֹ לְמַטָּה:

הָא בִּרְכָן קַבֵּילִית וַאֲבָרֵכִינֵיהּ לְיִשְׂרָאֵל וְלָא אָתֵב בִּרְכְּתִי מִינֵיה

הנה ברך לקחתי. שם הפועל כמו שם:

וברך. פועל עבר והטעם והשם ברך ברכה ולא אשיבנה:

הנה ברך לקחתי - הנה לקחתי לברך אותם היום, כבר [גזר] לברכם והוא ברך אותם כבר ואותה הברכה לא אשיבנה. וּבֵרֵךְ לשעבר. כמו: חרף עושהו.

וברך ולא אשיבנה למה שהרי לא הביט און ביעקב.

הִנֵּה בָרֵךְ לָקַחְתִּי וּבֵרֵךְ וְגוֹ׳. לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בְּפָסוּק (במדבר כ״ג:ה׳) ״וַיָּשֶׂם ה׳ דָּבָר בְּפִי בִלְעָם״ שֶׁעָשָׂה בְּפִיו דָּבָר רוּחָנִי שֶׁיַּפְסִיק בֵּין פִּיו לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הַמְּדַבֶּרֶת, וְהוּא מַה שֶׁכִּוְּנוּ רַזַ״ל בְּמַאֲמָרָם (ילקוט שמעוני) דָּבָר - מַלְאָךְ. אֶלָּא שֶׁהֵם נָתְנוּ טַעַם הַדָּבָר כְּדֵי לְמָנְעוֹ מִלְּקַלֵּל וּשְׁנֵי הַטְּעָמִים צוֹדְקִים, וּכְפִי זֶה נִתְכַּוֵּן בְּמַאֲמַר הִנֵּה בָּרֵךְ לָקַחְתִּי שֶׁהִרְגִּישׁ בְּמַה שֶׁנִּתּוֹסֵף בְּפִיו וּבִלְשׁוֹנוֹ שֶׁיִּקְרָא בָּרֵךְ. וְעוֹד ״וּבֵרֵךְ״ כִּי לֹא שָׂם הַדָּבָר בְּפִיו וְנִשְׁאַר הַדָּבָר לִרְצוֹנוֹ שֶׁל בִּלְעָם אֶלָּא ״וּבֵרֵךְ״, פֵּרוּשׁ, מַכְרִיחוֹ לְבָרֵךְ, וַהֲגַם שֶׁהוּא אֵינוֹ חָפֵץ וּלְהָשִׁיבָהּ אֵינוֹ יָכוֹל, וְהוּא אָמְרוֹ וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה פֵּרוּשׁ אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחְזִירָהּ.