בְּמִדְבַּר כ״ב · כ״ח

זה שלש רגלים. רָמַז לוֹ: אַתָּה מְבַקֵּשׁ לַעֲקֹר אֻמָּה הַחוֹגֶגֶת שָׁלֹשׁ רְגָלִים בַּשָּׁנָה? (תנחומא):

וּפְתַח יְיָ יַת פּוּמָא דַאֲתָּנָא וַאֲמָרַת לְבִּלְעָם מָה עֲבָדִית לָךְ אֲרֵי מְחִיתַנִי דְנַן תְּלַת זִמְנִין

ויפתח ה'. אחז"ל שי' דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ולפי דעתי שהטעם שגזר השם לחדש באותות האלה שהם חוץ לתולדות ויאמר הגאון כי לא דברה האתון ורב שמואל בן חפני תפסו ורב שמואל הספרדי בעל השירים חשב להציל הנתפס ודע כי אנשי שקול הדעת הוצרכו להוציא הדברים ממשמעם כי אמדו שהשם לא יחדש אות בעולם לשנות המנהג שברא רק להצדיק נביאו ולא אמרו אמת כי הנה חנניה מישאל ועזריה נעשה להם אות ולא היו נביאים ויש מהם אומרים כי בלעם נביא היה והאמת כי נבואתו היתה בעבור כבוד ישראל כי קוסם היה וכן קראו הכתוב ויש אומרים כי היה יודע דעת עליונים לקבל כחם למטה בצורות וזה טעם ואשר תאור יואר והנכון בעיני כי היה יודע מזלות ובעת ראותו במזל של שום אדם שהגיע עת רעתו היה מקלל אותו ובבא הרעה אל המקולל יחשבו הרואים והשומעים הנמצאים כי בעבור קללתו באה הרעה והעד שדבר במרמה עם שרי בלק וזה טעם לא אוכל לעבור את פי ה' אלהי כי אין יכולת בנוצר לשנות מעשה היוצר או גזרתו והסוד כי החלק לא ישנה החלק רק גזירות הכל תשנה גזירת החלק ולא אוכל לגלות זה הסוד כי עמוק הוא והישר כי האתון דברה ואם תבין סוד מלאכי אברהם גם יעקב אז תבין האמת:

וטעם במקל. כי בתחלה ובשנית הכה אותה בעץ או בעור:

רגלים. פירשתיו:

מה עשיתי לך הלמ״‎ד בשו״‎א.

וַיִּפְתַּח ה׳ אֶת פִּי הָאָתוֹן. נִרְאֶה שֶׁגַּם זֶה צֹרֶךְ שָׁעָה הָיָה, לְהַרְאוֹת לוֹ כִּי הוּא דּוֹמֶה לַחֲמוֹר זֶה שֶׁאֵין מִטִּבְעוֹ לְדַבֵּר, וְלִכְבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְבַד פָּתַח ה׳ אֶת פִּיו, כָּךְ בִּלְעָם רַק לְפִי שָׁעָה פָּתַח ה׳ אֶת פִּיו בִּנְבוּאָה לִכְבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְשֶׁלֹּא יֹאמְרוּ הָאֻמּוֹת אִלּוּ הָיָה לָנוּ נְבִיאִים חָזַרְנוּ לַמּוּטָב.