וַיִּסְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיַּחֲנוּ֙ בְּעַֽרְב֣וֹת מוֹאָ֔ב מֵעֵ֖בֶר לְיַרְדֵּ֥ן יְרֵחֽוֹ׃ {ס}

בני ישראל נוסעים וחונים בערבות מואב מעבר לירדן ירחו. רשב״ם מבאר ש״מעבר לירדן ירחו״ פירושו כנגד הירדן וכנגד ירחו, לא למטה בירדן ולא למעלה מיושבי ארץ ישראל, ומדגיש שהמקום נקרא כך ביחס לאלה שעברו את הירדן. חזקוני מבאר שלאחר ניצחון המלחמה חזרו הגברים והביאו נשיהם וטפם שהיו חונים מעבר ארנון. חניית ישראל בערבות מואב, מול ירחו, מציבה אותם ממש על סף הכניסה לארץ. מיקום זה, לעומת ארץ ישראל שמעבר לירדן, הוא הרקע לכל המתרחש בהמשך הפרשה - חששו של בלק ופרשת בלעם. כאן נחתמת פרשת חוקת ונפתח שלב חדש.