בְּמִדְבַּר כ״א · ל״ד

וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֤ה אֶל־מֹשֶׁה֙ אַל־תִּירָ֣א אֹת֔וֹ כִּ֣י בְיָדְךָ֞ נָתַ֧תִּי אֹת֛וֹ וְאֶת־כׇּל־עַמּ֖וֹ וְאֶת־אַרְצ֑וֹ וְעָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ כַּאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֗יתָ לְסִיחֹן֙ מֶ֣לֶךְ הָֽאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֥ר יוֹשֵׁ֖ב בְּחֶשְׁבּֽוֹן׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

ה׳ אומר למשה: אל תירא אותו, כי בידך נתתי אותו ואת כל עמו ואת ארצו, ועשית לו כאשר עשית לסיחון. רש״י מבאר ש״אל תירא אותו״ נאמר משום שהיה משה ירא להילחם, שמא תעמוד לעוג זכותו של אברהם, שנאמר ״ויבא הפליט״ - הוא עוג שפלט מן הרפאים. הרמב״ן מבאר בדומה שמשה ירא שמא תעמוד לו זכות אברהם. חיזוק ה׳ את משה מלמד על החשש שהיה בליבו, שמא זכות מעשה עברו של עוג תגן עליו. הבטחת ה׳ שעוג נתון בידו מסירה את הפחד ומאפשרת את המלחמה. השוואת גורל עוג לגורל סיחון מבשרת ניצחון מלא, כפי שאכן יתואר מיד בפסוק הבא.
מבוסס על רש״י, רמב״ן · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

אל תירא אתו. שֶׁהָיָה מֹשֶׁה יָרֵא לְהִלָּחֵם, שֶׁמָּא תַּעֲמֹד לוֹ זְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיָּבֹא הַפָּלִיט" (בראשית י"ד) - הוּא עוֹג שֶׁפָּלַט מִן הָרְפָאִים שֶׁהִכּוּ כְּדָרְלָעֹמֶר וַחֲבֵרָיו בְּעַשְׁתְּרוֹת קַרְנַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ג') "רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים" (נדה ס"א):

Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann -- corrected vocalization

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה לָא תִדְחַל מִנֵיהּ אֲרֵי בִידָךְ מְסָרִית יָתֵיהּ וְיָת כָּל עַמֵיהּ וְיָת אַרְעֵיהּ וְתַעֲבֵד לֵיהּ כְּמָא דִי עֲבַדְתְּ לְסִיחוֹן מַלְכָּא דֶאֱמוֹרָאָה דִי יָתֵב בְּחֶשְׁבּוֹן

Onkelos Numbers

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

אַל תִּירָא אוֹתוֹ - כִּי הָיָה מֹשֶׁה יָרֵא שֶׁמָּא תַּעֲמֹד לוֹ זְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: ״וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי״ (בראשית יד יג), וְהוּא עוֹג שֶׁפָּלַט מִן הָרְפָאִים שֶׁהִכּוּ אַמְרָפֶל וַחֲבֵרָיו בְּעַשְׁתְּרוֹת קַרְנַיִם. לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר כ״א:ל״ד) מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (במדב״ר יט יט). נִתְעוֹרְרוּ גַּם בָּזֶה מִדַּעְתָּם שֶׁלֹּא יִירָא מֹשֶׁה רַבֵּינוּ מִזְּרוֹעַ בָּשָׂר, כִּי עִמּוֹ ה' אֱלֹהֵינוּ, וְכָל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ, מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ. וְהוּא הַמַּזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל: ״אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם״ (דברים לא ו), וְהוּא הַמַּאֲשִׁים אוֹתָם בְּיִרְאָתָם, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בַּמְרַגְּלִים: ״וָאֹמַר אֲלֵיכֶם לֹא תַּעַרְצוּן וְלֹא תִירְאוּן מֵהֶם, ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא יִלָּחֵם לָכֶם״ (שם א כט ל). אֲבָל נִתְיָרֵא מֹשֶׁה מִפְּנֵי הַזְּכוּת שֶׁיָּדַע לוֹ. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט, לֹא הָיָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁל מֹשֶׁה לְהוֹרִישׁ עַתָּה לְיִשְׂרָאֵל אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי (לעיל פסוק כא כב). וְהִנֵּה סִיחוֹן יָצָא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה וַיִּלָּחֶם בָּם עַל כָּרְחָם, אָז הוֹדִיעוֹ הַשֵּׁם: ״רְאֵה הַחִלֹּתִי תֵּת לְפָנֶיךָ אֶת סִיחֹן וְאֶת אַרְצוֹ הָחֵל רָשׁ״ (דברים ב לא), כִּי מִכָּאן הִתְחִיל בְּכִבּוּשׁ שִׁבְעָה עֲמָמִים. אֲבָל עוֹג אָסַף כָּל חֵילוֹ אֶדְרֶעִי, וְהִיא עִיר בִּקְצֵה גְבוּלוֹ, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל יְכוֹלִים לִנְטוֹת מֵעָלָיו כַּאֲשֶׁר נָטוּ מֵעַל עֵשָׂו. וְהַשֵּׁם אָמַר לוֹ: אַל תִּירָא אוֹתוֹ וְלֵךְ אֶצְלוֹ וְהִתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אוֹתוֹ. וּבְמִדְבַּר סִינַי רַבָּה (במדבר רבה י״ט:ל״ב) רָאִיתִי, לָמָּה נִתְיָרֵא, אָמַר: שֶׁמָּא מָעֲלוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִלְחֶמֶת סִיחוֹן אוֹ נִתְלַכְלְכוּ בַּעֲבֵרָה. וְכֻלָּהּ אַגָּדָה, וְכָךְ הִיא יִרְאַת כָּל הַצַּדִּיקִים, וְכֵן בִּיהוֹשֻׁעַ (ח א):

Vocalized Edition

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

אל תירא אתו פירש״‎י שהיה משה ירא להלחם שמא תעמוד לו זכותו וכו׳‎ וא״‎ת אמאי היה משה רבינו ירא הרי בפרשת לך לך פירש״‎י עצמו, היה מתכוין עוג שיהרג אברהם וישא את שרה אשתו אלא י״‎ל ואפי׳‎ הכי זכות הוא לו דהכי אמרינן במסכת הוריות פרק כהן משיח אמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה שהרי בזכות מ״‎ב קרבנות שהקריב בלק מלך מואב זכה ויצתה ממנו רות בתו של עגלון דאמר רבי יוסי רות בתו של עגלון בן בנו של בלק מלך מואב היתה ולכך נמי היה ירא משה רבינו שמא תעמוד לו הזכות שהגיד לאברהם העברי כי נשבה אחיו עד שאמר לו הקב״‎ה אל תירא אתו.

Chizkuni

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה אַל תִּירָא אוֹתוֹ. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁהָיָה יָרֵא שֶׁמָּא תַּעֲמוֹד לוֹ זְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, דְּאִם לֹא כֵן קָשֶׁה, וְכִי מֹשֶׁה הָיָה יָרֵא מִזְּרוֹעַ בָּשָׂר וָדָם בַּאֲשֶׁר ה׳ אִתּוֹ? וְעוֹד קָשֶׁה, מֵאַחַר שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אוֹתוֹ וְאֶת עַמּוֹ״, וְאִם כֵּן הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״אַל תִּירָא אוֹתוֹ וְאֶת עַמּוֹ״, אֶלָּא וַדַּאי שֵׁמֵעַמּוֹ וַדַּאי לֹא הָיָה יָרֵא כִּי ה׳ אִתּוֹ, אַךְ מֵאוֹתוֹ הָיָה יָרֵא פֶּן תַּעֲמוֹד לוֹ זְכוּת אַבְרָהָם.

וּמַה שֶּׁמַּקְשִׁים כָּאן, אֵיךְ הָיָה יָרֵא מִזְּכוּת זֶה, אַדְּרַבָּא הֲרֵי בְּאוֹתוֹ זְמַן הָיָה חוֹטֵא וְרַב מֶרִי, כִּי כַּוָּנָתוֹ הָיָה כְּדֵי שֶׁיֵּהָרֵג אַבְרָהָם וְיִשָּׂא הוּא שָׂרָה כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שָׁם (בראשית יד יג), אֵין זֶה קוּשְׁיָא, כִּי רַשִׁ״י פֵּרֵשׁ כֵּן לְפִי הָאֱמֶת, שֶׁהֲרֵי סוֹף כָּל דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע שֶׁלֹּא הוֹעִיל לוֹ זְכוּת זֶה, וְאִם כֵּן סוֹפוֹ מוֹכִיחַ שֶׁכַּוָּנָתוֹ הָיְתָה לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה. אֲבָל מֹשֶׁה עֲדַיִן לֹא הָיָה יוֹדֵעַ סוֹף הַדָּבָר, וְהָיָה סָבוּר שֶׁלְּטוֹבָתוֹ נִתְכַּוֵּן לְהַצִּיל אֶת לוֹט, עַל כֵּן הָיָה יָרֵא פֶּן יַעֲמוֹד לוֹ זְכוּת זֶה. וְהֵשִׁיב לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״אַל תִּירָא אוֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי״, וַהֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״כִּי בְיָדְךָ אֶתֵּן״ לְהַבָּא, אַף עַל פִּי שֶׁמַּתַּת ה׳ דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הִיא כְּבָר נְתוּנָה, מִכָּל מָקוֹם בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ לְפָרְשׁוֹ כִּפְשׁוּטוֹ אֵין צֹרֶךְ בְּפֵרוּשׁ זֶה. וּבֵאוּר הַדָּבָר, שֶׁמֵּאָז וּמִקֶּדֶם כְּבָר נָתַתִּי אוֹתוֹ בְּיָדְךָ, כִּי מֵעוֹלָם לֹא הָיָה לוֹ שׁוּם זְכוּת, וּבַמַּעֲשֶׂה הַהוּא הָיָה נִרְדַָּף עַד חוֹבָה, וְהָיְתָה כַּוָּנָתוֹ לְרָעָה, וְנִגְזַר עָלָיו מֵאָז שֶׁיִּהְיֶה נָתוּן לְךָ וּמָסוּר בְּיָדְךָ. וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.

Vocalized Edition