וְלָמָ֤ה הֶֽעֱלִיתֻ֙נוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם לְהָבִ֣יא אֹתָ֔נוּ אֶל־הַמָּק֥וֹם הָרָ֖ע הַזֶּ֑ה לֹ֣א ׀ מְק֣וֹם זֶ֗רַע וּתְאֵנָ֤ה וְגֶ֙פֶן֙ וְרִמּ֔וֹן וּמַ֥יִם אַ֖יִן לִשְׁתּֽוֹת׃

העם ממשיך בתלונתו: למה העליתונו ממצרים להביא אותנו אל המקום הרע הזה, שאין בו זרע, תאנה, גפן ורימון, ואף מים אין לשתות. אבן עזרא מציין ש״העליתונו״ היא מילה זרה בצורתה. תוכן התלונה הוא ניגוד בין שפע הפירות שהכירו לבין המדבר השומם וחסר המים. הזכרת התאנה, הגפן והרימון דווקא רומזת לפירות שבהם משתבחת ארץ ישראל, ומבטאת את געגועי העם למקום מיושב ופורה. אונקלוס מתרגם ״המקום הרע הזה״ - ״אתרא בישא הדין״, ומדגיש שאין זה מקום כשר לזריעה ולנטיעה. עיקר הצעקה חוזר תמיד אל חוסר המים.