בְּמִדְבַּר כ׳ · ג׳

ולו גוענו. הַלְוַאי שֶׁגָּוַעְנוּ:

בגוע אחינו. בְּמִיתַת אַחֵינוּ בַּדֶּבֶר, לִמֵּד שֶׁמִּיתַת צָמָא מְגֻנָּה מִמֶּנָּה:

בגוע. שֵׁם דָּבָר הוּא, כְּמוֹ בְּמִיתַת אַחֵינוּ, וְלֹא יִתָּכֵן לְפָרְשׁוֹ כְּשֶׁמֵּתוּ אַחֵינוּ, שֶׁאִם כֵּן הָיָה לוֹ לִנָּקֵד בִּגְוֹעַ:

וּנְצָא עַמָא עִם משֶׁה וַאֲמָרוּ לְמֵימָר וּלְוַי דְמִתְנָא בְּמוֹתָא דַאֲחָנָא קֳדָם יְיָ

וירב. מבנין הפעיל:

בגוע אחינו. שם הפעל כמו כשכב אדני המלך:

אחינו. הם דור המדבר שמתו והם עבדי השם:

וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה. בְּכָל הַתְּלוּנּוֹת לֹא מָצִינוּ לְשׁוֹן מְרִיבָה כִּי אִם עַל עִסְקֵי מַיִם שְׁתֵּי פְּעָמִים: כָּאן, וּבְמַסָּה וּמְרִיבָה (שמות יז ז), לְפִי שֶׁמִּן הַמַּיִם נִבְרָא הַמַּחֲלֹקֶת, כְּאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בר״ר ד ו): מִפְּנֵי מָה לֹא נֶאֱמַר ״כִּי טוֹב״ בַּשֵּׁנִי, לְפִי שֶׁבּוֹ נִבְרָא הַמַּחֲלֹקֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א ו): ״וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם״, וּמְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה (משלי יז יד): ״פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן״, מַה שֶּׁנִּפְטְרוּ וְנִבְדְּלוּ הַמַּיִם זֶה מִזֶּה זֶה רֵאשִׁית מָדוֹן וְהַתְחָלָה לְכָל מְרִיבָה. וְכֵן מְרִיבַת רוֹעֵי יִצְחָק עַל אוֹדוֹת הַמַּיִם, כִּי כָל זֶה נִמְשָׁךְ בַּטֶּבַע מִמַּיִם הָרִאשׁוֹנִים. וְרָבוּ עִם מֹשֶׁה שֶׁנִּמְשָׁה מִן הַמַּיִם וְיָדוֹ מָשְׁלָה בַּמַּיִם בְּיַם סוּף וּבַצּוּר, וְלָמָּה לֹא יוֹצִיא לָנוּ מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ גַּם עַתָּה.

וּמַה שֶּׁאָמְרוּ ״וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ״, לֹא עַל מִיתַת הַצָּמָא אָמְרוּ כֵן, דְּאִם כֵּן לָמָּה סִיְּמוּ דִּבְרֵיהֶם ״וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת״? אֶלָּא שֶׁרֹאשׁ דִּבְרֵיהֶם תְּלוּנָּה אַחֶרֶת וּגְדוֹלָה הִיא, כִּי נִגְזַר עֲלֵיהֶם ״בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמוּתוּ״, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין קי:): ״וְשָׁם יָמוּתוּ״ לָעוֹלָם הַבָּא, כִּי מֵתֵי מִדְבָּר אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁעַל זֶה אָמְרוּ כָּאן: ״לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ״, אֲנַחְנוּ שָׁוֶה לִבְעִירֵנוּ, כְּמוֹ שֶׁרוּחַ הַבְּהֵמָה יוֹרֶדֶת לְמַטָּה כָּךְ רוּחֵנוּ. וְאוֹסִיף אֲנִי לֶקַח טוֹב, שֶׁעַל כֵּן הִקְדִּימוּ לוֹמַר ״וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי ה׳״, דּוֹמֶה לְאַחֵינוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל שֶׁמֵּתוּ קֹדֶם גְּזֵרַת ״וְשָׁם יָמוּתוּ״ לָעוֹלָם הַבָּא, כִּי אָז הָיִינוּ שָׁוִים לְאַחֵינוּ בְּחֵלֶק הָעוֹלָם הַבָּא, ״וְלָמָּה הֲבֵאתֶם וְגוֹ׳ לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ״ שָׁוֶה לִבְעִירֵנוּ, כִּי הוּא הֵפֶךְ ״בִּגְוַע אַחֵינוּ״ אֶלָּא כְּמִיתַת בְּעִירֵנוּ. וּבָזֶה מְיֻשָּׁב מַה שֶּׁהִזְכִּירוּ תְּחִלָּה לְשׁוֹן גְּוִיעָה וְאַחַר כָּךְ לְשׁוֹן מִיתָה, כִּי גְוִיעָה נֶאֶמְרָה בַּצַּדִּיקִים (ב״ב טז:) וּמִיתָה שַׁיָּכָא אַף בִּפְחוּתִים. וְזֶה מוֹפֵת שֶׁעַל גְּוִיעַת הַצַּדִּיקִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם חֵלֶק לְעוֹלָם הַבָּא אָמְרוּ כֵן. וּכְשֶׁאָמְרוּ ״לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ״ אָמְרוּ הַכְּמוֹת נָבָל יָמוּתוּ כִּשְׁאָר בְּהֵמָה? וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.

וַיָּרֶב הָעָם וְגוֹ׳ וְלוּ גָוַעְנוּ. פֵּרוּשׁ, נִתְרַעֲמוּ עָלָיו שֶׁהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יָמוּתוּ בַּדֶּבֶר.