בְּמִדְבַּר כ׳ · ב׳

וְלֹא־הָ֥יָה מַ֖יִם לָעֵדָ֑ה וַיִּקָּ֣הֲל֔וּ עַל־מֹשֶׁ֖ה וְעַֽל־אַהֲרֹֽן׃

במילים פשוטות

לא היה מים לעדה, והעם נקהל על משה ועל אהרן. רש״י לומד מכאן שכל ארבעים השנה היתה להם הבאר בזכות מרים, ומשמתה פסקה הבאר. אבן עזרא מבאר שהכתוב מספר כאן שני מאורעות: מות מרים ומות אהרן, ואת העובדה שמשה ואהרן לא ייכנסו לארץ, והוא מתחיל לספר את הסיבה לכך. חוסר המים מיד לאחר מיתת מרים מבליט את הקשר בין הצדקת לבין הנס שליווה את ישראל בזכותה. התקהלות העם על מנהיגיהם היא ראשית המשבר שיוביל בהמשך לחטא מי מריבה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ולא היה מים לעדה. מִכָּאן שֶׁכָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה הָיָה לָהֶם הַבְּאֵר בִּזְכוּת מִרְיָם (תענית ט'):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְלָא הֲוָה מַיָא לִכְנִשְׁתָּא וְאִתְכַּנָשׁוּ עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ולא היה מים לעדה. ספר הכתוב שנים מאורעים האחד מות מרים והשני מות אהרן ומשה ולא יכנסו לארץ והחל לספר הסבה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ויקהלו על משה ועל אהרן לא לקו עכשיו כמו שלקו בשאר תלונות כי הדין עמהם מאחר שלא היה להם מים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה. עַל צַד הָעֹנֶשׁ חָסְרוּ הַמַּיִם לְפִי שֶׁלֹּא הִסְפִּידוּהָ כָּרָאוּי, כִּי בְּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נֶאֱמַר וַיִּבְכּוּ אוֹתָם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכָאן לֹא נֶאֱמַר וַיִּבְכּוּ אוֹתָהּ, וְנֶאֱמַר ״וַתָּמָת שָׁם וַתִּקָּבֵר שָׁם״, כִּי בְּמָקוֹם שֶׁמֵּתָה שָׁם תְּהֵא קְבוּרָתָהּ לְאַלְתַּר, וְנִשְׁכְּחָה כְּמֵת מִלֵּב וְלֹא הִרְגִּישׁוּ בְּהֶעְדֵּרָהּ כְּלָל. עַל כֵּן נֶחְסְרוּ לָהֶם הַמַּיִם כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ לְמַפְרֵעַ שֶׁהַבְּאֵר הָיָה בִּזְכוּת מִרְיָם. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מו״ק כח.) אָמְרוּ שֶׁנִּסְמְכָה מִיתָתָהּ לְפָרָשַׁת פָּרָה לוֹמַר לְךָ מָה הַקָּרְבָּנוֹת מְכַפְּרִים אַף מִיתַת הַצַּדִּיקִים מְכַפֶּרֶת. וְלָמָּה נִסְמְכָה דַּוְקָא לְפָרָה, כִּי בֶּאֱמֶת אֵינָהּ קָרְבָּן רַק מַה שֶּׁמָּצִינוּ שֶׁקְּרָאָהּ הַכָּתוּב חַטָּאת, (במדבר יט ט) אֲבָל הָעִקָּר הוּא כְּשֵׁם שֶׁהַפָּרָה בָּאָה לְקַנֵּחַ צוֹאַת בְּנָהּ כָּךְ הַצַּדֶּקֶת אֵם כָּל חַי בְּמִיתָתָהּ מְקַנַּחַת צוֹאַת תּוֹלְדוֹתֶיהָ.

וּסְמִיכוּת זֶה מְבִיאִים הַמִּדְרָשִׁים בְּאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת: א׳, סְמִיכוּת מִיתַת בְּנֵי אַהֲרֹן לְיוֹם הַכִּפּוּרִים הַמְכַפֵּר (ויקרא טז א); ב׳, סְמִיכוּת מִרְיָם לְפָרָה; ג׳, סְמִיכַת מִיתַת אַהֲרֹן לְבִגְדֵי כְהֻנָּה הַמְכַפְּרִים (במדבר כ כח) כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מו״ק כח.); ד׳, סָמַךְ מִיתַת אַהֲרֹן לִשְׁבִירַת הַלּוּחוֹת (דברים י ב-ו) לוֹמַר שֶׁקָּשָׁה מִיתַת צַדִּיקִים כִּשְׁבִירַת הַלּוּחוֹת. לְפִי שֶׁמִּן כָּל צַדִּיק יַגִּיעַ לִבְנֵי דוֹרוֹ אַרְבָּעָה מִינֵי תּוֹעֶלֶת. הָאֶחָד הוּא, שֶׁכָּל הָעוֹלָם נִזּוֹן בִּזְכוּתוֹ, כְּאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות יז:): כָּל הָעוֹלָם נִזּוֹן בִּשְׁבִיל חֲנִינָא בְּנִי כוּ׳, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּפָרָשַׁת וַיְחִי בְּגֹרֶן הָאָטָד וּבְפָרָשַׁת אֱמוֹר בְּפָסוּק ״כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ״, וַהֲרֵי הֵמָּה כְּמוֹ הָאֵם הַמְּנִיקָה אֶת בְּנָהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תנחומא שמות י״ב:כ״ח.): ״שְׁנֵי שָׁדַיִךְ״ אֵלּוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וְכֵן פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י (שיר ד ה). וְכֵן מָצִינוּ שֶׁבִּזְכוּת מִרְיָם הָיָה לָהֶם הַבְּאֵר שֶׁהָיָה מַסְפִּיק לְיִשְׂרָאֵל כָּל צָרְכֵיהֶם, וְזֶהוּ סְמִיכַת מִיתָתָהּ לְפָרָה אֵם הָעֵגֶל הַבָּא לְתַקֵּן קִלְקוּל בְּנָהּ. הַשֵּׁנִי, שֶׁהַצַּדִּיק מְלַמְּדָם לְהוֹעִיל דֶּרֶךְ ה׳ וּמִצְוָה, עַל כֵּן דּוֹמָה פְּטִירָתוֹ כִּשְׁבִירַת הַלּוּחוֹת. הַשְּׁלִישִׁי, שֶׁזְּכוּתוֹ מֵגֵן כְּצֵל וּכְבֶגֶד הֶעָשׂוּי לְהַצִּיל מִקֹּר וָחֹם, וּבְמוֹתוֹ סָר צִלָּם וַהֲרֵי הֵם עֲרוּמִּים מִכָּל מִכְסֶה, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כ כט): ״וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן״, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ראש השנה ג.) ״וַיִּרְאוּ״ הַיּוּ״ד בְּצֵרֵי, שֶׁנִּרְאוּ, וְהַיְנוּ בְּהָסֵר הֶעָנָן שֶׁנִּמְשַׁל לְבֶגֶד, וְזֶהוּ סְמִיכוּת לְבִגְדֵי כְּהֻנָּה. הָרְבִיעִי, שֶׁהוּא מְכַפֵּר עֲלֵיהֶם בְּמִיתָתוֹ, זֶהוּ סְמִיכוּת לְיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְקַל לְהָבִין.

מקור: ספריא · נחלת הכלל