אֵ֛לֶּה פְּקוּדֵ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם כׇּל־פְּקוּדֵ֤י הַֽמַּחֲנֹת֙ לְצִבְאֹתָ֔ם שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֙לֶף֙ וּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֔ים וַחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וַחֲמִשִּֽׁים׃

הפסוק מסכם את המפקד הכולל: אלה פקודי בני ישראל לבית אבותם, כל פקודי המחנות לצבאותם שש מאות אלף ושלושת אלפים וחמש מאות וחמישים. אבן עזרא מעיר הערה נפלאה: וכן נסעו כאשר היו ביום שהתפקדו, והנה בעשרים יום שבין המניין למסע לא מת אף אחד מהם, וזה דבר פלא. לפי פשט הכתוב זהו הסיכום המספרי של כלל ארבעת הדגלים, המאחד את מניין כל שנים עשר השבטים למספר אחד כולל, זהה למספר שנמסר במפקד שבפרק הראשון. כך הפסוק חותם את תיאור מערך הדגלים בסיכום כללי המדגיש את גודלו העצום של מחנה ישראל.