בְּמִדְבַּר י״ח · כ״ד

כִּ֞י אֶת־מַעְשַׂ֣ר בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר יָרִ֤ימוּ לַֽיהֹוָה֙ תְּרוּמָ֔ה נָתַ֥תִּי לַלְוִיִּ֖ם לְנַחֲלָ֑ה עַל־כֵּן֙ אָמַ֣רְתִּי לָהֶ֔ם בְּתוֹךְ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א יִנְחֲל֖וּ נַחֲלָֽה׃ {פ}

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

הפסוק מסביר שמעשר בני ישראל, המורם לה׳ כתרומה, ניתן ללויים לנחלה, ולכן נאמר להם שלא ינחלו נחלה בתוך ישראל. רש״י מדייק ש״אשר ירימו לה׳ תרומה״ - הכתוב קורא למעשר ״תרומה״ עד שהלוי יפריש ממנו תרומת מעשר. חזקוני מוסיף הערה דקדוקית שהמילה ״מעשר״ נקודה בפתח מפני שהיא סמוכה, ופירושה ״מעשר של בני ישראל״. הפסוק חוזר ומנמק את הסדר הכלכלי של הלויים: מכיוון שהם מקבלים את המעשר מכל ישראל כנחלתם, אין הם זקוקים לנחלת קרקע, ולכן נאמר להם במפורש שלא ינחלו בארץ. המעשר הוא תחליף מלא לנחלה, ומאפשר ללויים להתמסר לעבודת המשכן בלא תלות באדמה משלהם.
מבוסס על רש״י, חזקוני · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

אשר ירימו לה' תרומה. הַכָּתוּב קְרָאוֹ תְּרוּמָה עַד שֶׁיַּפְרִישׁ מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר:

Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann -- corrected vocalization

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

אֲרֵי יָת מַעַשְׂרָא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דִי יִפְרְשׁוּן קֳדָם יְיָ אַפְרָשׁוּתָא יְהָבִית לְלֵוָאֵי לְאַחֲסָנָא עַל כֵּן אֲמָרִית לְהוֹן בְּגוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָא יַחְסְנוּן אַחֲסָנָא

Onkelos Numbers

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

כי את מעשר בני ישראל על ידי שהוא דבוק שפירושו מעשר של בני ישראל נקוד הוא בפת״‎ח.

Chizkuni

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

כִּי אֶת מַעְשַׂר וְגוֹ׳ עַל כֵּן וְגוֹ׳. וּלְמַעְלָה הוּא אוֹמֵר וְלִבְנֵי לֵוִי נָתַתִּי כָּל מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳ חֵלֶף עֲבוֹדָתָם, נִרְאֶה כִּי מַתְּנַת מַעֲשֵׂר זֶה שֶׁנָּתַן ה׳ לַלְוִיִּם יֵשׁ בּוֹ שְׁנֵי דְּבָרִים: הָאֶחָד חֵלֶק הַנּוֹגֵעַ לָהֶם בָּאָרֶץ, וְהַשֵּׁנִי שֶׁאֵינָם טוֹרְחִים בָּאָרֶץ לַעֲשׂוֹת שֶׁבַע מְלָאכוֹת הַצְּרִיכוֹת עַד שֶׁיִּהְיוּ חִטִּים מְמוֹרָחִים. לָזֶה אָמַר הַכָּתוּב שְׁנֵי דְּבָרִים: חֵלֶף חֶלְקָם בָּאָרֶץ וְחֵלֶף עֲבוֹדָתָם, יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים וְעוֹשִׂים מְלַאכְתָּם כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מוּפְנִים לַעֲבוֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד. וְהִנֵּה בַּלְוִיִּם לֹא אָמַר ״אֲנִי חֶלְקְךָ״ וְגוֹ׳, שֶׁאֵין הַלְוִיִּם זוֹכִים בְּחֵלֶק ה׳, וְלָזֶה גַּם הֵם נוֹתְנִים חֵלֶק ה׳ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר. וְהֵם וּמַעַשְׂרָם אֵינוֹ אֶלָּא כִּשְׂכִירוּת הֶדְיוֹטוֹת לְשָׁרֵת הַקָּדוֹשׁ שֶׁהוּא הַכֹּהֵן וְאֹהֶל מוֹעֵד.

Vocalized Edition