הפסוק מסכם את כל תרומות הקודשים שניתנו לכהנים לחוק עולם, וקורא לכך ״ברית מלח עולם״. רש״י מסביר שמתוך חיבה כללה התורה את הפרשה תחילה וסופה ופרטה באמצע. על ״ברית מלח עולם״ מבאר רש״י שכרת ה׳ ברית עם אהרן בדבר הבריא והמתקיים - כמלח שמעמיד ומקיים דברים אחרים. אבן עזרא מפרש ״ברית מלח״ מלשון ארץ מלחה שנכרתת ואין בה צמח, כדבר קבוע ובלתי משתנה. שני הפירושים מבטאים את יציבות הברית: מתנות הכהונה ניתנו לאהרן ולזרעו בברית נצחית איתנה כמלח. הפסוק חותם את חלק המתנות בהדגשת קיומן לעד, כברית מוצקה בין ה׳ לכהונה, שאין לה חלוף.
ברית מלח - נראה לי לשון קיום. וכן בדוד: לו ולבניו ברית מלח - כי פתרונם לפי ענינם, אבל לא תשבית מלח ברית אלהיך. מדבר במלח ממש, ברית מלח ברית קיום ועומד לדורות.