בְּמִדְבַּר י״ז · ט״ו

וְתָב אַהֲרֹן לְמשֶׁה לִתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא וּמוֹתָנָא אִתְכְּלִי

וטעם וישב אהרן. דבק עם הפרשה הבאה ואם נפסקה וכבר הראיתיך רבות כהנה וכהנה וכאשר שב אהרן ונעצרה המגפה דבר השם:

וַיָּשָׁב אַהֲרֹן וְגוֹ׳ וְהַמַּגֵּפָה נֶעֱצָרָה. חָזַר לוֹמַר וְהַמַּגֵּפָה נֶעֱצָרָה אַחַר שֶׁכְּבָר אָמַר ״וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה״, לוֹמַר שֶׁאֲפִלּוּ אַחַר שֶׁכָּלָה עֲנַן הַקְּטֹרֶת וְשָׁב אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה נִשְׁאֲרָה הַמַּגֵּפָה עֲצוּרָה, שֶׁלֹּא תֹּאמַר שֶׁלֹּא נֶעֶצְרָה אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁהָיָה עוֹלֶה עֲנַן הַקְּטֹרֶת עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (שמות י״ז:י״א) ״כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ״ וְגוֹ׳:

עוֹד יִתְבָּאֵר עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא, קרח יב) שֶׁאָמְרוּ שֶׁלֹּא קִבֵּל הַמַּשְׁחִית מֵאַהֲרֹן שֶׁאָמַר לוֹ ״אֲנִי שְׁלוּחוֹ שֶׁל מָקוֹם״, עַד שֶׁהֱבִיאוֹ אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְשָׁמַע מִפִּי הַשְּׁכִינָה. וְהוּא אָמְרוֹ וְהַמַּגֵּפָה, פֵּרוּשׁ, מַלְאַךְ הַמַּשְׁחִית נִקְרָא מַגֵּפָה, גַּם הוּא הֶחְלִיט לְהֵעָצֵר. וְלָזֶה דִּקְדֵּק לוֹמַר וְהַמַּגֵּפָה נֶעֱצָרָה, וּלְמַעְלָה אָמַר וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה, פֵּרוּשׁ הָיְתָה לָהּ מְנִיעָה מֵאַהֲרֹן אֲבָל הוּא לֹא הָיָה רוֹצֶה לִמָּנַע, מַה שֶׁאֵין כֵּן אַחַר כָּךְ גַּם הַמַּגֵּפָה הִסְכִּימָה לִהְיוֹת נֶעֱצָרָה.