בְּמִדְבַּר ט״ז · י״ט

ויקהל עליהם קרח. בְּדִבְרֵי לֵצָנוּת, כָּל הַלַּיְלָה הַהוּא הָלַךְ אֵצֶל הַשְּׁבָטִים וּפִתָּה אוֹתָם - "כִּסְבוּרִין אַתֶּם שֶׁעָלַי לְבַדִּי אֲנִי מַקְפִּיד? אֵינִי מַקְפִּיד אֶלָּא בִּשְׁבִיל כֻּלְּכֶם, אֵלּוּ בָאִין וְנוֹטְלִין כָּל הַגְּדֻלּוֹת, לוֹ הַמַּלְכוּת וּלְאָחִיו הַכְּהֻנָּה" עַד שֶׁנִּתְפַּתּוּ כֻלָּם (שם):

וירא כבוד ה'. בָּא בְּעַמּוּד עָנָן:

וְאַכְנֵשׁ עֲלֵיהוֹן קֹרַח יָת כָּל כְּנִשְׁתָּא לִתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא וְאִתְגְלֵי יְקָרָא דַיְיָ לְכָל כְּנִשְׁתָּא

וְטַעַם וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָה - אֶת גְּדוֹלֵי הָעָם הַנּוֹעָדִים תָּמִיד אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, אוֹ בְּכוֹרֵי כָל יִשְׂרָאֵל הָרְאוּיִים לָעֲבוֹדָה. וְלֹא הִזְכִּיר "הָעָם" כְּמוֹ בָּעֵגֶל וּבַמְּרַגְּלִים, כִּי אִלּוּ הָיוּ כָל יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹמֵר "וַאֲכַלֶּה אוֹתָם כְּרֶגַע וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל". וְכָל זֶה שֶׁהִזְכַּרְתִּי עַל הַבְּכוֹרִים (לעיל פסוקים א' ה') הוּא עַל דֶּרֶךְ רַבּוֹתֵינוּ (זבחים קי״ב) שֶׁאוֹמְרִים כִּי הָעֲבוֹדָה הָיְתָה לַבְּכוֹרוֹת, אֲבָל עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט הָיוּ כָל יִשְׂרָאֵל תְּחִלָּה רְאוּיִים לַעֲבוֹדַת הַקָּרְבָּנוֹת, כִּי כֵּן הוּא הַדִּין לְעוֹלָם בְּבָמוֹת יָחִיד, וְנִבְחַר אַהֲרֹן לַעֲבוֹדַת הַמִּשְׁכָּן וְהַמִּקְדָּשׁ, וְהָיָה קֹרַח טוֹעֵן עַל הַבְּחִירָה הַזֹּאת וְרוֹצֶה לְהַחְזִיר הָעֲבוֹדוֹת לְכָל יִשְׂרָאֵל כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדוֹשִׁים:

וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא נִקְהֲלוּ לִרְצוֹנָם, אֶלָּא קֹרַח הִקְהִילָם, וּכְפִי זֶה יַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁבַח הָעֵדָה. אוֹ יִרְצֶה לָתֵת טַעַם לְמַאֲמַר ה׳ שֶׁבָּא אַחַר כָּךְ הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה וְגוֹ׳ וַאֲכַלֶּה אוֹתָם, וְיֹאמַר הָאוֹמֵר אִם קֹרַח וַעֲדָתוֹ חָטְאוּ אֵלֶּה הַצֹּאן לָמָּה יִכְלוּ, לָזֶה הִקְדִּים וְאָמַר כִּי נִקְהֲלוּ לִרְצוֹן קֹרַח וּלְחִבָּתוֹ, וְלָזֶה נִרְאִים כַּחֲפֵצִים בְּמַעֲשָׂיו, וְלָזֶה אָמַר ה׳ הִבָּדְלוּ וְגוֹ׳ וַאֲכַלֶּה אוֹתָם.

וַיֵּרָא כְבוֹד ה׳ וְגוֹ׳. נִתְגַּלֵּית שְׁכִינָתוֹ יִתְבָּרַךְ לְכָל הָעֵדָה, כְּדֵי שֶׁיַּכִּירוּ כִּי הוּא הָעוֹשֶׂה מִשְׁפָּט כָּתוּב, וְהוּא הַבּוֹרֵר הָרָאוּי לְשָׁרֵת לְפָנָיו.