וַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃

ה׳ מדבר אל משה ואל אהרן לאמר. זהו פסוק פתיחה קצר המקדים את דברי ה׳ בעקבות הקהלת העדה. על פי הפשט, הפסוק מציין שה׳ פנה אל משה ואהרן לאחר שנראה כבוד ה׳ אל כל העדה, כהכנה לציווי הבא בפסוק הבא. תרגום אונקלוס מוסר את הפסוק כלשונו. פתיחה זו מסמנת את תחילת התגובה האלוקית הישירה למרד קורח: לאחר שקורח הקהיל את העדה וניסה להסית אותה, מתערב ה׳ ומדבר אל משה ואהרן. הפנייה אל שני המנהיגים יחד מלמדת שהמרד כוון כלפי שניהם, ושה׳ בא להגן על נבחריו. הציווי שיבוא מיד יבחין בין העדה החוטאת לבין הצדיקים העומדים בתוכה.