וַיִּקְח֞וּ אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וַיִּתְּנ֤וּ עֲלֵיהֶם֙ אֵ֔שׁ וַיָּשִׂ֥ימוּ עֲלֵיהֶ֖ם קְטֹ֑רֶת וַֽיַּעַמְד֗וּ פֶּ֛תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וּמֹשֶׁ֥ה וְאַהֲרֹֽן׃

הם מקיימים את ההוראה: ויקחו איש מחתתו ויתנו עליהם אש וישימו עליהם קטורת, ויעמדו פתח אוהל מועד ומשה ואהרן. אבן עזרא מבאר ש״ומשה ואהרן״ עניינו עמם, כלומר עמדו עמם פתח אוהל מועד. על פי הפשט, הפסוק מתאר את ביצוע המבחן: המורדים לוקחים מחתות עם אש וקטורת ועומדים בפתח אוהל מועד, ומשה ואהרן עמם. תרגום אונקלוס מוסר את הפסוק כלשונו. כך המבחן יוצא לפועל: מאתיים וחמישים איש עם מחתותיהם, ואהרן עמם, ניצבים לפני ה׳ בפתח אוהל מועד. עמידתם של משה ואהרן לצדם מלמדת על נוכחות ההנהגה במעמד המכריע. כעת הכל מוכן להכרעה האלוקית, שתתברר מיד בהופעת כבוד ה׳ ובעונש שיבוא על המורדים.