א֤וֹ לָאַ֙יִל֙ תַּעֲשֶׂ֣ה מִנְחָ֔ה סֹ֖לֶת שְׁנֵ֣י עֶשְׂרֹנִ֑ים בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן שְׁלִשִׁ֥ית הַהִֽין׃

התורה קובעת את נסכי האיל: או לאיל תעשה מנחה סולת שני עשרונים בלולה בשמן שלישית ההין. רש״י מבאר ש״או לאיל״ עניינו ואם איל הוא; ורבותינו דרשו את המילה ״או״ לרבות את הפלגס - בהמה שאינה כבש ואינה איל - לנסכי איל. כך הפסוק מגדיל את שיעור המנחה עבור האיל בהשוואה לכבש: שני עשרונים סולת בלולה בשלישית ההין שמן, לעומת עישרון אחד ורביעית ההין לכבש. ההבדל בשיעורים משקף את גודל הבהמה, שכן האיל גדול מן הכבש. כך התורה בונה מדרגה של נסכים ומנחות התואמת את סוג הקרבן, מן הקטן אל הגדול, כפי שיושלם בדין בן הבקר.