התורה עוברת לחטא היחיד: ואם נפש אחת תחטא בשגגה, והקריבה עז בת שנתה לחטאת. רש״י מבאר ש״תחטא בשגגה״ מכוון לעבודה זרה, ו״עז בת שנתה״ - שבשאר עבירות יחיד מביא כשבה או שעירה, ובזו קבע לה שעירה דווקא. אבן עזרא מבאר ש״עז בת שנתה״ עניינו שעירה, וזה החטא הוא שלא עשו מה שציווה לעשות, והוא כמשפט העושה בשגגה. כך הפסוק קובע את קרבן היחיד על שגגת עבודה זרה: שעירה בת שנתה לחטאת. בניגוד לשאר עבירות, שבהן היחיד יכול להביא כשבה או שעירה לבחירתו, בעבודה זרה נקבע דווקא קרבן שעירה. כך התורה מבחינה את חומרת חטא עבודה זרה גם ברמת היחיד, ומייחדת לו קרבן מסוים.
ואם נפש אחת תחטא בשגגה עבודת כוכבים היתה בכלל כל המצוות שהיחיד מביא עליהם כשבה או שעירה, ונשיא שעיר, וכהן משיח וב״ד פר, הרי הכתוב מוציאה מכולם להחמיר עליה ולדון בקבועה שיהא יחיד ונשיא ומשוח מביאין עליהם עז בת שנתה לחטאת לכך נאמר פרשה זו.
עז בת שנתה זה בנין אב כל מקום שנאמר עז צריך שתהא בת שנתה.
